ג'ובים.

הצ"ח מונה עשרות בעלי תפקידים במוסדות התכנון השונים. בצד תפקידים קיימים יתווספו בעלי תפקיד חדשים. את כל המשרות הללו צריך לאייש באנשים מתאימים, כדי להפעיל את החוק על מוסדותיו השונים, שהרי מה תועיל הרפורמה אם לא יוקמו המוסדות שהיא יוצרת?

תובנה זו החזירה אותי למאמר שפרסמתי במדור דעות של "the marker" לפני כמה חודשים.

המאמר נשלח לפרסום באיזור חג החנוכה, תחת השם "באנו חושך לגרש", ומערכת העיתון בחרה מטעמיה לפרסמו תחת כותרת אחרת, אך המסר ברור: איישו את המשרות המתפנות במשרד הפנים, אם אתם משוועים למוצרי התכנון.

המסר הזה מתחדד עוד יותר, כשקוראים את הצ"ח, ושתי שאלות מיד צפות ועולות:

1. אם קשה לאייש את מעט המשרות המרכזיות הפנויות כיום, מה יקרה עם איושם בעתיד, כאשר יתווספו להן משרות רבות נוספות?
2. אם היו כל המשרות מאוישות (שלא לדבר על הגדלת תקנים), האם בכלל היה צורך ברפורמה?

כנראה שנישאר עם סימני השאלה, ובכל מקרה הנה הלינק למאמר:

http://www.themarker.com/tmc/article.jhtml?ElementId=skira20101014_1193443

משחקים בנדמה לי

כותרת הפוסט הינה קישור למאמר של יובל כרמי (גילוי נאות - גיסי) שמסביר לנו כי מתמטית, ההתעסקות בתכנון ובניה, היא בכלל משחק בנדמה לי, וכי השפעת המתכננים הינה בעיקר מווסתת וברמת המיקרו. מעניין.

מבט על

בטרם נרד מהמרפסת אל תוך סמטאותיה של הצ"ח, נעיף בה מבט מלמעלה.

ממבט על הדברים לא נראים פשוטים כלל וכלל. אומנם החלטות  הממשלה שהוציאו לדרך את השינוי לחוק הבטל, הציבו כמטרה את ייעול, זירוז ופישוט הליכי התכנון – אולם מספיק מבט בהצ"ח כדי להבין כי פשוט זה לא יהיה, וגם לגבי הזריזות ניתן להעלות לא מעט תהיות.

200, עמודים, 631 סעיפים, 12 חלקים, 4 תוספות, 32 פרקים, ועוד מאות סימנים, סימני משנה, שבודאי יתווספו אליהם כללים ותקנות, ירכיבו את המערך התכנוני החדש על פי הצ"ח.

מוסדות התכנון המוכרים, ימונו ויופעלו במתכונות שונות וחדשות. הצוותים המקצועיים, יקבלו סמכויות רחבות הרבה יותר, שינוי שמן הסתם יגרום ללא מעט מחלוקות בין הצוותים המקצועיים לחברי הועדות, ותעסוקה לא מבוטלת לועדות הערר השונות שהחוק החדש מגדיר. משבאנו לכאן, לא דיברנו עדיין על ועדות הסמכה, על הועדות למילוי תפקידי הועדות המקומיות,על מכוני הבקרה, על רשויות הרישוי השונות, שתחדלנה מלהיות "ועדת שניים", על ביטול תוכניות מחוזיות, ועוד ועוד...

כשמשקיפים מלמעלה, רואים בחוק דבר מעניין נוסף. נושאים שבעבר טופלו בתקנות, או אפילו בהנחיות פנימיות, מצאו את דרכם אל בין סעיפי החוק. התוצאה היא שהוראות של סדרי דין וסדרי דיון, שהינן פרוצדוראליות בעיקרן, משמשות בערבוביה, יחד עם ההוראות המהותיות, של החוק הנוגעות בזכויות קנין, ואף מגיעות כדי פגיעה בהן. העדר "דרוג ערכי" של הנורמות השונות, תביא מן הסתם, להתיחסות שונה אל חיובים שונים הנגזרים מאותו מקור נורמטיבי. כך בעוד הוראות אחדות תזכינה לאכיפה ותשומת לב רבה, אחרות תוזנחנה וקיומן בחוק יתפס בגדר המלצה.

כאילו לא די בכך, סעיפים שונים בחוק הם סעיפים "עוקפי בג"ץ", היינו סעיפים ששונו בשל האופן שבו זכה נסוחם הקודםלפירוש על ידי בתי המשפט. התוצאה היא שמסורת ארוכה של פסיקה תימחק, ותפנה את מקומה לתהליך שפוטי מחודש, ביחס לחוק החדש.

פשוט וזריז זה לא יהיה, אבל נתנחם בכך שיהיה מעניין....