4 באוק׳ 2013

לחבק עצים

"עצי יער ועצים שנטעו על ידי אדם הם מרכיב חשוב בסביבה הירוקה. הם משמשים הן למטרות נוי והן למטרות חקלאיות, ונודעת להן חשיבות בתרבות האנושית. בישראל נטיעת עצים, ושימור אזורי יער וחורש טבעיים הם ערך לאומי מרכזי והוא אף בא לידי ביטוי בחגיגות ט"ו בשבט מידי שנה. מעבר לכך לעצים תפקיד חשוב בתחום האקלים ובמניעה ובצמצום של התחממות כדור הארץ, שכן הם סופגים פחמן, דו חמצני - וכך מופחת שיעורו של גז זה באטמוספירה - ומשמשים גורמי צל.
עם זאת לחצי פיתוח והרצון להשתמש בחומרי העץ למגוון מטרות מביאים לכריתתם של עצים רבים בלי להתחשב בתרומתם החשובה לאדם ולסביבה כמתואר לעייל".
למרות שהטקסט שהבאנו לעייל נשמע כמו חיבור לט"ו בשבט, שהוגש באחד מבתי הספר היסודיים, הוא אינו כזה. מדובר בלא פחות מאשר דברי ההסבר להצעת חוק התכנון והבניה (תיקון מס׳ 88) (נטיעת עצים חלופיים), התשס״ט-2008, אשר הונחה על שולחן הכנסת לפני חמש שנים בלבד, וקיבלה תוקף של חוק.
כתוצאה מאישור הצעת החוק, התווסף לחוק התכנון והבניה סעיף 83 ג', האוסר על מוסד תכנון לאשר תוכנית, אשר בתחומה מצויים עצים בוגרים (שגובהם לפחות 2 מטר וקוטר הגזע שלהם 10 ס"מ), מבלי שהתייעץ קודם לכן עם פקיד היערות, ומבלי שפקיד היערות נתן חוות דעת, בה יבחן גם את אפשרות העתקתם של העצים למקום חלופי, ובחינת הסיכונים שיגרמו אגב כך לעצים.
לא צריך להיות גאון גדול כדי להבין את המשמעות של הוראה כאמור, ואת השלכתה על קידום ויעול הליכי תכנון ובנייה. נראה שלמישהו השתבש המשקל, ובמקום לאזן את העיקרון החשוב של שמירה על עצים, אל מול הצורך ליעל ולקדם הליכי תכנון ובניה, הוא החליט לשים את מלוא המשקל על העצים, והצליח. התוצאה היא עיכוב בלתי נסבל בהליכי הבניה, משום שלמעשה, הוראת החוק מחייבת, להעביר כמעט כל תוכנית לאישור ולקבלת חוות דעת מפקיד היערות.
בעיית הזמן שנוצרה כתוצאה מהעברת תכניות לחוות הדעת של פקיד היערות היא הבעיה הקטנה. מעבר אליה, קיימת בעיה עקרונית הרבה יותר גדולה. בהעברה של כמעט כל תוכנית לפקיד היערות, יש, במידה מסוימת, הכפפה של סמכות מוסד התכנון בפני סמכות פקיד היערות. בכך מצוי קושי עקרוני.
אומנם החובה של מוסד התכנון היא חובת התייעצות בלבד, ואין לפקיד היערות "זכות וטו", על החלטות מוסד תכנון, ואולם, חוות דעת ניתנות שלא על מנת להתעלם מהן, וצריך מוסד תכנון טעמם חזקים במיוחד על מנת לפעול כנגד חוות דעת של פקיד היערות האוסרת עליו לכרות עצים. לכן בפועל במקרים מסוימים עלולה עמדת פקיד היערות להגיע לכדי זכות וטו של ממש על החלטת מוסד תכנון.
מעבר לכך, מדוע יהא כוחו של פקיד היערות עדיף על פני כוחו של כל בעל סמכות אחר. קחו לדוגמה את המפקח על התעבורה. נושא הבטיחות בדרכים והמלחמה בתאונות הדרכים הוא נושא אקוטי במדינת ישראל. מדוע לא תועבר כל תוכנית, שיש בה כבישים, כתנאי לאישורה, להתייעצות ומתן חוות דעת, כמו שהיא מועברת לפקיד היערות ?
התשובה הרי ברורה והיא מושרשת ביסוד השיטה התכנונית בישראל. על פי התפיסה התכנונית בישראל, הכרעות תכנוניות מתקבלות במוסדות תכנון, שהם על פי רוב, מוסדות קולגיאליים. היינו מוסדות בהם יושבים נציגים המייצגים מגוון אינטרסים. כל הנציגים, יושבים יחדיו, בחדר אחד, כל אחד משמיע דעתו בנושאים החשובים לו, ולאחר שכולם שקללו את העמדה של כל האחרים, ושמעו יחדיו את הציבור, מתקבלת החלטה. זו ההחלטה המחייבת את כולם, והיא מתקבלת מבלי ליצור נציגים מיוחסים, שדעתם נשמעת יותר או בנפרד.
לכן, השיטה של התייעצות עם פקיד היערות לא רק שמעכבת הליכי תכנון ומטה את האיזון בין שיקולים תכנוניים שונים באופן חיצוני לשיקול תכנון, היא שיטה זרה לשיטה התכנונית הנוהגת בישראל. לכן, הרעיון הזה, "שהחליק", ואין לי מילה טובה יותר לתארו, לתוך חוק התכנון והבניה, מחייב תיקון, ותזכיר הצעת החוק לתיקון 102, אכן מציעה לתקנו.
התיקון לצערנו אינו מספק. התיקון נותן פתרון לבעיית הזמן שהצגנו, אך אינו נותן פתרון לבעיה העקרונית והיא החריגה מהשיטה התכנונית. התיקון מבטל את הצורך לפנות ביחס לכל תוכנית להתייעצות עם פקיד היערות. הוא קובע כי שרי הפנים והחקלאות יקבעו יחדיו, סוגי תכניות שרק ביחס אליהם תוחל חובת התייעצות. כתוצאה מכך, רק מקצת מהתוכניות יועברו להתייעצות עם פקיד היערות, והצורך "בביקור", ביחס לכמעט כל תוכנית אצל פקיד היערות, יבוטל. אין ספק שתיקון כזה, מיעל את הליכי התכנון. עם זאת, אין התיקון אינו מבטל כליל את חובת ההתייעצות.
לדעתנו, התיקון היה נכון יותר אם הייתה מוטלת חובה על פקיד היערות, ביחס לאותן תכניות אשר לגביהם תקבע איתו חובת התייעצות על ידי השרים, להגיש חוות דעת למוסד התכנון, עד לתום תקופת ההפקדה. או אז, הייתה נשמעת עמדתו, כעמדתם של כלל הגורמים הרלוונטיים, היתה נשמעת עמדת הציבור ועמדת יזמי התוכנית ביחס לעמדתו, והייתה יכולה להתקבל החלטה על ידי מוסד התכנון, המשקללת את כלל הנתונים. באופן כזה היתה עמדת פקיד היערות הופכת למרכיב נוסף בתבשיל מורכב המתקרא "החלטת מוסד תכנון".
מדד היעילות: אין ספק – התיקון המוצע יזרז וייעל את הליכי התכנון ולכן הציון 9 מוענק לו.

מדד הביזור: מדד זה אינו רלוונטי כאן, ובמקומו, באופן חד פעמי, נפעיל את מדד העקביות, ובמסגרתו נעניק למחוקק את הציון העגול 0, על כך שרק לפני חמש שנים שר שיר הלל על העצים בדברי ההסבר על הצעת החוק, והנה חמש שנים אחר כך, הוא משנה (בצדק) את החוק, כאילו לא היו דברים מעולם.