16 בפבר׳ 2015

שלט שלט תרדוף.


אי אפשר להתעלם ממגדל עתידים. הנוסעים בכביש 4 או בכביש 5, בואכה צומת מורשה, זוכים לראות את המבנה המיוחד שלו, שילוב בין קוי אורך לקוי רוחב, המקבלים הדגשה מיוחדת בלילה כשהמגדל כולו מואר. הוא נמצא שם בקצה העיר, חריג לכאורה לסביבבתו, ענק בין גמדים.
כבר תקופה ארוכה אני מבקש לכתוב על המגדל הזה, והתלבטתי, משום שבשלבי ההתנגדות לבנין ייצגתי את יזמיו. אבל השבוע, כשנפטר אדריכל משה זרחי ז״ל, שבבית מדרשו תוכנן המגדל, החלטתי שזהו המועד האחרון כמעט, להסתייג מהתוצאה הסופית. 
כמו שהבנתם מהפתיח. אני לא מסתייג מהתכנון של הבנין. אני חושב שזו אדריכלות במיטבה, אם כי זה כמובן ענין של טעם אישי ויש שיחשבו אחרת. אני גם לא מסתייג, כמו אחרים, מתכנון העיר שמיקם, כך נדמה מגדל תמיר כל כך, בסביבה של בנייה נמוכה יחסית. להיפך. הבנין הוא דוגמה כיצד מתכננים לנדמרק אדריכלי, שעיצובו הייחודי, הוא שמקנה לו את ״הזכות״ להיות שושנה בין החוחים, וסוג של הודעה לכל הנוסעים בדרך, הנה דעו לכם שהגעתם לכרך הגדול. 
ובכל זאת רציתי להסתייג. רציתי להסתייג משום שמישהו הפך את הבנין המיוחד הזה לסוג של עמוד עליו תלויים שלטי פרסום ענקיים של כל מיני חברות שהקימו בבנין את משכנן, כמו כלל וכמו citybank  ואולי גם אחרות. חברות אלה, יש להניח שבאישור בעלי הבנין וכנגד תמורה הולמת, מיקמו בקצה הבנין שלטי ניאון ענקיים, החורגים מקוי המתאר של הבנין, ואני משוכנע שגם מתוכניות העיצוב הארכיטקטוני שלו. שילוט כזה הוא פגיעה במרחב הציבורי, ובשבוע בו נפטר האדריכל משה זרחי, תהייה זו מחווה נאה להחזיר לבנין את התכנון המקורי שלו, ולהסתפק בשלטים צנועים יותר שלא ״יגנבו״ מהבניין את הצגה שהוא יודע לתת.