5 ביוני 2011

רשימת שמירה

אני שונא רשימות. רשימת שמירה, רשימת המתנה, רשימת קניות, רשימה שחורה, רשימת חיסול. איך שהוא זה תמיד רע. הרפורמה בחוק התכנון והבניה, מזמנת לנו רשימה רעה נוספת. "רשימת אתרים מוצעים לשימור".
מדובר ברשימה של אתרים, שתאשר הועדה המקומית, לאחר שתוועץ במומחים, על בסיס סקר שתערוך, ושלדעתה הם בעלי חשיבות הסטורית, לאומית, אדריכלית, או ארכיאולוגית.
שימור זה טוב, שימור זה חשוב, אך המנגנון הזה של רשימות, הוא מנגנון רע שצריך למצוא את דרכו החוצה מהחוק. 
לרשימה הזו אין לכאורה כל משמעות סטטוטורית, משום שלכאורה, המשמעות היחידה של הכנסת "אתר" "לרשימה", היא שבעת הכנת תוכנית החלה גם עליו, יצטרכו לתת אליו הגורמים המקצועיים את דעתם. לכאורה כדי ליצור מגבלות שימור על אתר צריך להכין תוכנית, ולכאורה החלת אתר ברשימת אתרים אינה מגבילה את זכויות הבניה ביחס אליו.
ספרתם כמה פעמים השתמשתי בביטוי "לכאורה" ?? זאת משום שלדעתי הכללת אתר בקשימה תיצור לגביו תווית שתשפיע במישרין על ערכו. אני לא רואה שמאי שלא יתן בשומה שהוא עושה ביטוי להכללת אתר ברשימת שימור, ואני לא רואה מהנדס עיר מוציא היתר בנייה לאתר ברשימת שימור, על אף שאין בחוק המוצע כל מגבלה מלעשות כן.

אילו קביעת "הרשימה" הייתה נערכת בהליך הכולל "שיתוף ציבור" והתנגדויות. אילו הרשימה היתה מקנה זכות פיצויים, ניחא. זה לא המצב. בפועל תהיה פגיעה, לא מוגבלת בזמן, בנכסים המצויים ברשימת השימור, ללא זכות התנגדות וללא זכות לפיצויים, וזו תוצאה שלא ניתן להסכים לה.

בין "תוכנית" שאותה ואת מסלולה הסטטוטורי אנו מכירים לבין "היתר", שגם הוא מוסד סטטוטורי ברור, אין מקום למוסד סטטוטורי נוף ששמו "רשימה". מחר תהיה לנו רשימת מגרשים לתחנות תדלוק ורשימה  לצורכי ציבור ועוד ועוד רשימות שמאושרות ללא שיתוף ציבור שיש להן תוצאות קניניות והשלכות על צדדים שלישיים. הרשימות הן פתרון רע למטרה טובה. צריך למצוא פתרונות אחרים ויש כאלה בהצעת החוק.