הפוך על הפוך

אחת מההוראות שמוסדות התכנון אוהבים לכלול, בפרק ההיתרים בתוכניות, היא הוראה בנוסח הדומה לנוסח הבא: "תנאי להיתר בנייה - אישור המשרד להגנת הסביבה" או "חוות דעת תחבורתית" או "אישור פקיד היערות" או ".........".

החוק החדש מבטל את שיקול הדעת של מוסדות התכנון להתנות מתן היתרי בנייה או תעודות גמר באישור של מי שאינו מוסד התכנון המוסמך להוציא את ההיתר.

אין ספק שיש כאן בשורה לכל מי שחפץ לזרז את הליכי התכנון. דמיינו את היזם שבמשך שנים ארוכות המתין/יזם/ דחףמימן תוכנית, עד שקיבלה תוקף, וכשהגיע למחוז חפצו, וביקש להוציא היתר בנייה, מוציאה לו הועדה המקומית תמרור עצור,שנראה כך: "החלטה - לתת את ההיתר בכפוף לאישור המפקח על התעבורה"......

התסכול הזה אמור לחלוף מהעולם התכנוני, כמעט לגמרי, לכשיאושר החוק החדש.

יחד עם זאת הצעת החוק הולכת בהקשר זה רק חצי דרך, משום שהיא מחריגה ממנה מבנים חקלאיים, תירותיים, בטחוניים ומתקני תשתית.

ההחרגה האמורה יוצרת מצב הפוך למצב הקים כיום, שכן, בניגוד למצב שהיה קיים עד היום, בו שיקול הדעת הסופי היה של מוסד התכנון, הרי שעל פי החוק החדש, שיקול הדעת הסופי, בקשר להיתרים מסוימים, נלקח ממוסדות התכנון ועובר לגורמים מחוצה לו.

כלומר אם ועדה מחוזית קובעת בתוכנית בסמכותה, כי תנאי להיתר בנייה הוא אישור משרד החקלאות - אזי היא למעשה מוציאה מהועדה המקומית את שיקול הדעת ואת הסמכות בהקשר זה. כידוע לכם על החלטת משרד החקלאות אין ערר, אין זכות שמוע ועוד ועוד...

אני משוכנע שהכונה של מנסחי הצעת החוק היתה חיובית, ומטרתה ליעל את התכנון ואת ההליכים להוצאת ההיתר, אבל מרוב יוצאים מהכלל וחריגים, יצא להם הפוך על הפוך.