תזכיר תיקון 100 לחוק - תוספת נציגי ציבור בועדות המקומיות - סוס טרויאני או פיקוח נדרש?

על חיוניותן של ועדות התכנון המקומיות למערכת התכנון הכללית ועל הצורך בבקרה ובפיקוח על פעילותן, עמד בית המשפט העליון, בפסק הדין הידוע בעניין, עופר השקעות ופתוח נ. אירית גליקמן ואח':

"הוועדה המקומית שבה חברים נציגי התושבים במקום, הינה זו ה"חיה" את תכנית המיתאר המקומית מקרוב. היא בעלת ההיכרות הטובה ביותר עם השטח נושא התכנית ועם הגורמים השונים המעורבים בה. יש לה בדרך-כלל הראייה המעמיקה והמעשית ביותר ביחס להתאמת התכנית לצורכי הסביבה והתושבים במקום. קירבה זו של הוועדה המקומית לשטח נושא התכנית ולגורמים המעורבים בה טומנת בחובה לעתים בעייתיות מסוימת. זאת, הן בשל הראייה הצרה יחסית של הוועדה המקומית את צורכי התכנון האזוריים והארציים – להבדילה מראייתה המעמיקה את צורכי התכנון המקומיים – והן בשל החשש כי חברי הוועדה המקומית יתקשו לעמוד בלחצים המופעלים עליהם מצד גורמים מקומיים שונים. הוועדה המחוזית מורכבת בעיקר מנציגי השלטון המרכזי. ראייתה את צורכי התכנון הינה רחבה וכוללת, ורמת הקירבה המצומצמת יחסית שלה לשטח נושא התכנית ולגורמים המעורבים בה אמורה להבטיח הליך קבלת החלטות נקי ומשוחרר מלחצים. בכך נוצר איזון ראוי, אשר תכליתו הבטחת שילוב אופטימלי ככל הניתן של השיקולים והגורמים השונים המעורבים בהליך אישורן של תכניות מיתאר מקומיות."

מאז נכתב פסק הדין הזה, נערכו לא מעט שינויים במערך הסמכויות של הועדות המקומיות והמחוזיות, ובמערך היחסים ביניהם. כל שינוי כזה מסיט את נקודת האיזון ושווי המשקל שבין מוסדות התכנון. שינויים מסוג זה צריכים להיעשות בזהירות משום ששינויים גדולים מידי עשויים לעקר את אותו איזון שעליו עמד בית המשפט העליון.

התזכיר לתיקון 100 לחוק התכנון והבניה, מציע שינויים הן בהרכב חברי הועדה המקומית, והן בקביעת תנאי סף לבעלי התפקידים הבכירים בה, מהנדס הועדה, והיועץ המשפטי שלה. כמו תמיד גם הפעם, תוכלו לעיין בשינויים המוצעים, ובדברי ההסבר שלהם, בתחתית הפוסט.

עיון בתיקון המוצע מלמד כי לדיוני הועדה המקומית יוזמנו שני נציגים נוספים, בעלי מקצוע בתחום התכנון והבניה, אותם ימנה שר הפנים. לנציגים אלה יוקנו סמכויות מיוחדות לתת חוות דעת, ולדרוש דיונים מיוחדים וחוזרים, במליאת הועדה המקומית, בקשר לתוכניות בסמכות מקומית. כמו כן הם יהיו זכאים לגמול מיוחד בעבור השתתפות בישיבות.

התיקון מיותר לחלוטין. ברמה העקרונית, הוא מפר את האיזון בין הועדה המקומית למחוזית בין השלטון המקומי לשלטון המרכזי. הוא מחדיר לליבת העשייה המקומית נציגים של השלטון המרכזי, באופן המנתק את הדיון מההוייה המקומית שלו. מהצד השני, הסמכויות המוקנות למציגים הללו הן סמכויות לעכב דיון ולא לקדמו, והרי זו לא מטרת התיקון. אין ספק שעל פעילותו של כל גוף סטטוטורי נדרשים בקרה ופקוח, וכך גם ועדות מקומיות. אלא שכלי הבקרה והפקוח על פעילות הועדה המקומית, מספקים. לא נחזור כאן על כולם, אלא נזכיר רק את ועדות הערר, שתיקון 100 לחוק מרחיב את סמכויותיהן, ואת השינויים בדרישות ביחס למינוי "שומרי הסף" של הועדה המקומית (המהנדס והיועץ המשפטי), שגם הם נכללו בתיקון 100 לחוק. ניתן להסתפק בכך מבלי לסרבל את עבודות הועדה המקומית על ידי שינוי הרכבה והפיכתה מגוף מקומי לגוף שיש בו ייצוג עודף לשלטון המרכזי. על ועדות מקומיות נדרש פיקוח,אבל עודף פיקוח מונע עצמאות ומפר את האיזון הבסיסי והעקרוני שבין מוסדות התכנון ואת עיקרון הייצוג של השלטון המקומי שהוא עקרון קונסטיטוציוני חשוב.

מדד ההאצה: התיקון לחוק מנוגד לרצון המחוקק להאיץ את הטיפול בתוכניות. הוא מסרבל ומאיט את הטיפול ולכן הציון לתיקון זה הוא 0.

מדד הביזור: העברת סמכויות לועדות מקומיות תוך שינוי הרכבן של הועדות המקומיות, והפיכת נציגי שר הפנים לגורם הדומיננטי בהן, מגלה למעשה שאין כאן ביזור סמכויות אמיתי , אלא ביזור מוסווה. אשר על כן במדד הביזור מקבלים התיקונים בהרכב הועדה המקומית ציון 2.