להחלטות תכנוניות השפעה רבה על אורח חיינו, שווי נכסינו, איכות חיינו ולעיתים אף על בריאותנו. לכן, החלטות תכנוניות מתקבלות, על פי רוב, אגב תהליכים מוסדרים של שיתוף ציבור.
הליך התכנון הוא הליך מקצועי. מעורבים בו מתכנני ערים, אדריכלים, יועצי תנועה, שמאים, מומחי ניקוז, יועצים משפטיים ועוד. התוצר התכנוני הוא תוצאה של איזון עדין בין שיקולים מקצועיים שונים, המשקללים ומתחשבים גם בעמדות הציבור.
מנגד, מוסדות התכנון לדרגותיהם השונות, הם מוסדות קולגיאליים. מכהנים בהם לצד אנשי מקצוע נציגי ציבור ופוליטיקאים, והם מי שאמורים לקבל את ההחלטות התכנוניות, לאחר ששמעו את הציבור. מכאן הדרך קצרה מאד להפיכת הליכי התכנון לזירה פוליטית. זירה שבה שחקנים רבים, המתארגנים לעיתים בקבוצות לחץ שונות, שמבקשות לגרום לשינוי תוצאותיו של ההליך התכנוני.
בשנים האחרונות המתח שבין פוליטיקה לתכנון הלך והקצין, הן ביחס לתכנון של מגורים בהיקף נרחב בניגוד לעמדות הרשויות המקומיות, והן ביחס להקמה של מתקני תשתית הכרחיים.
הצטרפו אלינו לפאנל הדן במתח ש- "בין פוליטיקה לתכנון", בהשתתפות:
- אדר' פרופ' שמאי אסיף, מי שהיה מהנדס העיר תל אביב, ראש מינהל התכנון במשרד הפנים, ומאבותיה של תמ"א 35, שהציג את הנושא מנקודת המבט של המתכנן, הן במישור הארצי והן במישור המקומי.
- עו"ד ארז קמיניץ, עד לאחרונה המשנה ליועמ"ש לממשלה, ומי ששרטט בעשור את הגבולות בשאלות העומדות במרכז הוובינר, שהסביר היכן לדעתו עובר קו הגבול שבין פוליטיקה ותכנון. מה בין מדיניות לפוליטיקה, ומהם גבולות המותר והאסור בהקשר זה.
- עו"ד רון צין, ראש מחלקת תכנון ובנייה, תשתיות ואיכות הסביבה, שהנחה את הוובינר, והציג את המתח המובנה המגולם בחוק בין גורמים פוליטיים ומקצועיים, ואת התייחסות הפסיקה והיועמ"ש לממשלה לסוגייה זו.
