‏הצגת רשומות עם תוויות עבירות. הצג את כל הרשומות
‏הצגת רשומות עם תוויות עבירות. הצג את כל הרשומות

6 בנוב׳ 2015

על פשעים ועבירות קלות - תיקון 66 לחוק סדר הדין הפלילי.

בחודש מאי 2013, יכנס לתוקפו תיקון 66 לחוק סדר הדין הפלילי, שיכניס לעולם המינוחים המקצועי, ביטוי חדש, הוא "ההסדר".
ההסדר הוא כלי דיוני המאפשר לתובעים "לקנוס" נאשמים בעבירות קלות, ובכלל זה עבירות תכנון ובניה, מבלי להעמידם לדין פלילי, ומבלי לנהל את ההליך הדיוני, המפרך לעיתים, של משפט פלילי.
שלא תהיה טעות, לא כל עבירת תכנון ובניה יכולה להסתיים בהסדר, וקיומו של הסדר תלוי "בעברו" הנקי של החשוד, ובשיקול דעתו הרחב מאד של התובע. מכאן, עברייני התכנון והבניה הגדולים, צריכים למחוק את החיוך מעל פניהם - הוראות ההסדר כנראה לא יחולו עליהם, והם לא יוכלו לסמוך על כך שעבירות הבנייה שביצעו יסתיימו בתשלום כופר. זה כנראה לא יקרה. לעומת זאת, העבריינים הקטנים, אלה שסגרו מרפסת או הזיזו חלון, צריכים להתחיל לדאוג או לחילופין, ללכת לבנק ולקחת הלוואה לתשלום הקנס. עד התיקון לחוק, "העברינים הקטנים", הצליחו לחמוק ממערכת האכיפה התכנונית, משום שלא היה יעיל לנהל נגדם הליכי אכיפה פליליים, על כל המשאבים הנדרשים לשם כך. לא עוד. מעתה ניתנו בידי התובעים מנגנונים מתאימים יותר לאכיפת חוק התכנון והבניה, גם ביחס לעבירות קלות, ולפחות תיאורטית אכיפת חוק התכנון והבניה תהיה נרחבת יותר, ותוחל גם על פשעים ועבירות קלות.
כמו כל חוק חדש, גם זה הנוכחי, אינו נקי מקשיים, ומן הסתם, היקפו ודרכי יישומו, יעובדו ויקבלו את צורתם הסופית בהמשך, לאחר שהתיקון לחוק יפורש על ידי בתי המשפט. יחסית להיקפו המצומצם של החוק, הוא זכה להערות ולתשומת לב תקשורתית ומשפטית לא מועטה, ואנו לא נחזור עליה כאן. (אתם מוזמנים ללחוץ על הכיתוב הצבוע כדי להרחיב בעניין זה). עם זאת, שתי הערות בכל זאת בחרנו להעיר:

הערה ראשונה - תובע רשאי לסגור תיק בהסדר אם העונש המתאים לחשוד, לדעת התובע, אינו כולל מאסר בפועל. עיון בפסיקה מראה כי בעבירות תכנון ובנייה, מעטים המקרים בהם סבר בית המשפט כי יש להטיל על נאשמים מאסרים בפועל. הוסף לכך, את ההוראה לפיה תובע רשאי להציע לחשוד הסדר, אם ראה כי מילוי תנאי ההסדר יענה על העניין לציבור, ומצאת כי שיקול הדעת של התביעה בהקשר זה רחב, אולי רחב מידי. נראה כי לקראת כניסתו של החוק לתוקף צריך היועמ"ש לפרסם "הנחיית יועץ", התוחמת וקובעת כללים להפעלת שיקול דעת רחב זה.

הערה שנייה - בתיקון יש מלכוד פנימי. תובע, רשאי לקבוע בהסדר, התחיבות להשיב מצב לקדמותו. לדוגמה, להרוס את הפרגולה שנבנתה ללא היתר. אם תובע לא יכלול הוראה מסוג זה בהסדר, המשמעות היא שהוא למעשה הנציח את עבירת התכנון והבניה, ואישר למעשה בנייה שלא כדין. לכן, סביר להניח שתובע בדרך כלל יכלול הוראה מסוג זה בהסדר. אם ההוראה בהסדר אכן תקוים, ההסדר יצליח, אבל מה יקרה אם היא לא תקויים ? כאן המלכוד. במקרה של הפרת הסדר, יאלץ התובע להגיש כתב אישום כנגד מפר ההסדר. בהנחה שהרבה עבירות שלא נאכפו עד היום, יוכנסו לתוך מערכת ההסדרים, ובהנחה שחלק מהם לא יבוצעו, התוצאה תהא, ששוב יצטברו ערימות של עבירות שאינן נאכפות. אומנם שולם קנס בגינן, אך הפרתו הנמשכת של חוק התכנון והבנייה והכיפה החלקית והבררנית תימשך.

25 בנוב׳ 2012

מלאו הארץ עתירות

אני בטוח שמי מכם שפתח את גליון "Markerweek "של יום 23.11.2012, לא יכול היה שלא לראות את המודעה שתפסה עמוד שלם, ופורסמה תחת הכותרת "גילוי דעת".
למי שבכל זאת פספס, הנה היא לפניכם.



קראתם ?
אינני מכיר את מר רוני מזרחי, מנכ"ל קבוצת מזרחי, החתום על המודעה, וכך גם לא את הנסיבות של הארוע אותו הוא מתאר במודעה, אך אני מכיר לא מעט מקרים מהסוג שהוא מתאר בגילוי הדעת שפרסם. המכנה המשותף לכולם הוא תסכול. תסכול מאיטיות התהליך התכנוני, תסכול מחוסר המודעות, מחוסר האכפתיות, ובעיקר מחוסר התקשורת. לעיתים התסכול מוצדק, לעיתים פחות, ולעיתים, מאותן סיבות שמנינו, התסכול הוא מנת חלקה של מערכת התכנון, ולאו דוקא של צרכניה.
אבל, בכל מקרה, דבר אחד מומלץ לא לעשות - אסור "לשבור את הכלים". כך מבין השורות אנו לומדים, בסעיף 19 לגילוי הדעת, כי בשלב מסוים לא היה עוד בידי היזם הכח להמתין, והוא החל לבנות את הפרויקט ללא היתר. "נשבר לו", והוא בתגובה "שבר את הכלים". חבל.
יש לקוות שהפרשה אותה ביקש מר מזרחי לשתף עם כלל הציבור, תמצא את פתרונה במהירות. נסיבותיה שלחו אותי אל דברים שכתב, לפני זמן לא רב, כבוד שופט בית המשפט העליון, אליקים רובינשטיין, בפסה"ד בעניין מוסא דכה, כך:
ללם של דברים: בניה בלתי חוקית, גם במקום שיש בו קשיים לעניין היתר בניה, היא רתימת העגלה לפני הסוסים. אין לבעל נכס זכות מוקנית להיתר בניה בהיעדר תב"ע המאפשרת זאת."
ומוסיף:
"ישאל השואל, מה הם הכלים העומדים לרשות מי שבשל בעיות הקשורות בדיני התכנון והבניה נמנע הימנו לקבל היתר לבנות בקניינו, אך אינו רוצה לפעול שלא כדין? התשובה לכך היא, מעבר לפניות ועתירות אינדיבידואליות אפשריות, שימוש בדרכים שיזעיקו שמים וארץ באשר להתנהלות הרשות, ואלו ייתכנו הן במישור הציבורי, באמצעות תקשורת, חברי מועצת העיר וחברי הכנסת, והן במישור המשפטי בעתירות לבית המשפט. הפעולה הציבורית והשיפוטית כלפי הרשויות, דומה כי חזקה עליה שתעשה את שלה ברב או במעט, וביום שלא ירחק." 

המסר ברור:
גילוי הדעת שפרסם מר מזרחי הוא כלי חשוב ולגיטימי בהצגת עמדתו, אך נכון היה לפרסם אותו לפני ובמקום הבניה הבלתי חוקית.
ובנוסף לכך, וזה אולי העיקר, עתירות, עתירות, עתירות.....מלאו הארץ עתירות.

בית המשפט המנהלי, הפך לשחקן מרכזי בהליכי התכנון. אסור להסס מלבקר שם. יש לבית המשפט לעניינים מנהליים יכולות נפלאות לתת פתרון "לקצר בתקשורת", שבין מוסדות התכנון לצרכניהן. פנו לבית המשפט בעיתוי המתאים, עשו זאת בסבלנות, באורך רוח, לעיתים בחריקת שיניים, אבל עשו זאת.

זכרו - בכל מקרה יותר נעים לבקר בבית המשפט לענינים מנהליים, מאשר בבית המשפט העוסק בענינים פליליים.

23 בדצמ׳ 2011

הסדר מבורך

"ההסדר", אינו שמה של סדרת מתח חדשה בערוץ 10, אלא שמו של מנגנון אכיפה מקורי וחדשני שיתווסף לחוק החדש. "ההסדר" יאפשר, במקרים מתאימים, להשיג את מטרות האכיפה מבלי להגיש כתב אישום.
במסגרת ההסדר, מבצע עבירת הבניה, יתחייב להסדיר את הבניה או השימוש האסור שביצע, על ידי הריסה או קבלת היתר, או כל אמצעי אחר שיקבע התובע, ובנוסף לשלם תשלום, המקביל לקנס אותו צפוי היה לשלם בבית המשפט. בתמורה לכל אלה, לא יוגש כתב אישום, מבצע עבירת הבניה לא יוגדר כעבריין, הוא לא יצטרך "לחוות" את ההליך הפלילי, ואף יחסך ממנו הרישום הפלילי.
מנגנון "ההסדר", שמציע החוק מבורך, בשל יעילותו, והחיסכון בזמן שיפוטי שכרוך בו.
מדברי ההסבר לחוק ניתן ללמוד כי ההסדר יופעל רק במקרים של עבירות קלות או עבירות שבוצעו בנסיבות מקלות. בקשר לסוגים אלה של עבירות, זה כמעט מובן מאליו שיש לעשות שימוש בכלי של "ההסדר", וחסרונו עד כה היה מורגש.
המרפסת תבקש להציע להפעיל את מנגנון ההסדר, גם במקרים בהם מדובר בעבירות הנעשות מטעמים כלכליים גרידא.
עולם האכיפה בשנים האחרונות עובר מהפך. מבלי לפגוע בסמכויות האכיפה הקלאסיות, קונה לה מקום של כבוד האכיפה המינהלית, במיוחד במקרים של עברינות כלכלית. המהפך הזה צריך להעשות גם בתחום של תכנון ובניה. עברייני תכנון ובניה , צריכים לדעת כי לא יצמח להם יתרון כלכלי מביצוע העבירה, ולכן על המחוקק להתמודד עם המניע הכלכלי לביצוע העבירה. הכלי של ההסדר הוא כלי מצוין להתמודדות עם עברינות כלכלית בשל מהירותו ויעילותו. לעומת "ההסדר", הליכים פליליים, בשל אורכם, עלותם, התסבוכת הפרוצדורלית הכרוכה באכיפתם, והקשיים הראייתים שמתלוים אליהם, דוקא מעודדים עברינות כלכלית. הליכים פליליים בתחום התכנון והבניה צריכים להיות החריג ולא דרך המלך. הליכים פליליים בתחום התכנון והבניה צריכים להנקט רק כנגד מי שסרבו ל"הסדר" או הפרו אותו, במקרים של עברינות חוזרת, ובמקרים של עברינות בהיקפים חריגים במיוחד. בכל מקרה אחר צריכים להקבע הסדרים עם עברייני בניה. ה"הסדר" הוא נקודת אור, והפעלתו במהירות ויעילות, עשויה להוביל לשינוי קונספטואלי.

15 בדצמ׳ 2011

חוק ההשתקה - הגרסה התכנונית.


לועדה המקומית בגבעתיים, הוגשה תוכנית לתוספת קומות לבניין מגורים. הועדה המקומית אישרה את התוכנית, למרות שידעה כי אישור התוכנית מנוגד לעמדת משרד הפנים, כפי שהוצגה בחוזר מנכ"ל, שהופץ למוסדות התכנון, וכן במסגרת הודעות שנמסרו לועדה המקומית. לימים הגיע הנושא לדיון בפני בג"צ, וזה האחרון חשב שעמדת משרד הפנים בטעות יסודה. (בג"צ 5627/00).
הסיפור של גבעתיים הוא כמובן רק דוגמא, וכמובן אינו המקרה היחיד. עמדות משפטיות שונות ביחס להוראות הדין, ומחלוקות בין מוסדות תכנון, נבחנות מידי יום בפני בתי המשפט, וזוכות לקבל הכרעות שיפוטיות כאלה ואחרות. החוק החדש מבקש לשים לזה סוף. על פי החוק החדש אין יותר חופש דעות משפטי. על פי החוק החדש על כולם להתיישר ולהתכנס לעמדת משרד הפנים. על פי החוק החדש, מי שנתן את חוות הדעת לעיריית גבעתיים, באשר לתוכנית שבסמכותה, כשהוא יודע שעמדה זו היא בניגוד לעמדת משרד הפנים, צריך להתחיל לבדוק כיצד הולם אותו הצבע הכתום.*
לא מאמינים ?
קראו את הסעיף הבא מפרק העונשין שבחוק התכנון והבניה החדש:
" 537(ב). עובד מוסד תכנון אשר קבע בכתב או בעל פה, כי ניתן לתת אישור או היתר מן האמורים בחוק זה להחלטה מן האמורות להלן, ועל יסוד קביעתו ניתן האישור או ההיתר או הומלץ עליהם, דינו – מאסר שנה אחת:
(1)    אישור תוכנית – ביודעו שהיא מנוגדת להוראות חוק זה והתקנות על פיו.
(2)    אישור אחר או היתר -  ביודעו שהיא מנוגדת להוראות חוק זה והתקנות על פיו."
היסוד העיקרי בהחלטה להעמיד לדין הוא:
"ביודעו שהיא מנוגדת לחוק"..
מה פירוש "בניגוד לחוק" ?
האם התובע יחליט מהו החוק ?
האם התובע ימתין שבית המשפט יקבע מהו החוק ?

האם ההחלטה לתת היתר לשימוש חורג למתחם איקאה ברשל"צ, שנפסלה על ידי ביהמ"ש, מאפשרת להעמיד לדין את מי שנתן חוות דעת לועדה המקומית המאפשרת לתת את ההיתר ? האם מי שהיום יתן חוו"ד דומה, אחרי שכבר ניתן פסק הדין בעניין איקאה, הוא זה שיעמוד לדין ?
האם מי שנתן חוו"ד מנומקת, לועדה מקומית, צריך לחשוף את עצמו להעמדה לדין, רק משום שנתן בתום לב חוות דעת ?
האם במקרה של גבעתיים, צריך היה להעמיד לדין את היועץ המשפטי שחשב בניגוד לחוק כפי שפורש מראש על ידי משרד הפנים ?
נדמה כי הסעיף הזה הולך צעד אחד רחוק מידי. נזקיו עולים על יתרונותיו. הוא פוגע בפלורליזם המשפטי, וביסודות הבסיסיים ביותר של השיטה המשפטית. האם זה עוד אחד מסדרת חוקי ההשתקה. האם גם "חופש הביטוי" המשפטי, בסכנה?