‏הצגת רשומות עם תוויות ועדה למילוי תפקידי ועדה מקומית. הצג את כל הרשומות
‏הצגת רשומות עם תוויות ועדה למילוי תפקידי ועדה מקומית. הצג את כל הרשומות

30 באוק׳ 2011

פספסתם

אחד מהעוותים הגדולים בחוק הבטל, מצוי בסמכות הועדה במקומית לדון בתביעות פיצוים לפי סעיף 197. נדירים, אם בכלל, המקרים בהם ועדות מקומיות פסקו כגד עצמן פיצויים, ואם עשו כן, סכום הפיצויים היה נמוך עד סמלי, כך שמרבית תביעות הפיצויים מצאו את דרכן לועדת הערר. "הסיבוב" של מגישי תביעות הפיצויים, דרך הועדות המקומיות, גורם לבזבוז זמן, משאבים ולסחבת, ולא מעטים המקרים בהם בירור התביעות מצריך פרק זמן של שנים ארוכות.
בחוק החדש ניתן לקושי האמור פתרון חלקי. כעיקרון, תביעות פיצויים ימשיכו להיות מוגשות לועדות המקומיות, ונדונות על ידן, כפי שהיה נהוג על פי החוק הבטל. יחד עם זאת, במקרים בהם הועדה המקומית אינה חייבת יחידה, כלומר בכל מקרה בו חויב מגיש התוכנית בכתב שיפוי, או שקיימת חובת שיפוי על פי דין, תוגש התביעה במישרין לועדת הערר. מכיוון שבמרבית התוכניות נדרש כתב שיפוי, הרי שיש להניח כי מרבית התביעות תוגשנה לועדת הערר.
לטעמנו, נכון יותר היה לחסוך מכלל התובעים את "הטיול" בועדה המקומית, ולאפשר לכולם להגיש את התביעות לועדת הערר במישרין. מעבר לכך, שסביר להניח כי הועדות המקומיות ימשיכו שלא לחייב את עצמן בתביעות פיצויים, לא נכון היה ליצור אבחנה בין תובעים לפיצויים עקב תוכנית בה יש כתב שיפוי, לבין תובעים לפיצויים עקב תוכנית ללא כתב שיפוי. זה מטיל נטל נוסף על התובע, ומאריך עד כדי הכפלה ויותר, את הזמן הדרוש לטיפול בתביעת הפיצויים.
נראה שבנקודה זו קיים פספוס בחוק החדש.
זה לא הפספוס היחיד בהקשר זה. החוק החדש קובע מועד של 90 יום לבירור תביעות הפיצויים. בצד מועד זה אין כל סנקציה. כלומר, לא נקבע בו, למשל, כי יראו את התביעה, כאילו התקבלה בחלוף 90 יום, אלא אם ניתנה החלטה עד המועד הקבוע, בכפוף לזכות להאריכו בסמכות גורם מפקח כזה או אחר. בהעדר סנקציה, מונצחת גם בחוק החדש הסחבת בבירור תביעות הפיצויים.
עוד לא מאוחר - וניתן לקוות כי פספוסים אלה יתוקנו לקראת אישור החוק בכנסת.

10 באפר׳ 2011

מושכים את הסולם



"עיקרוו הסולם", הוא אחד העקרונות המרכזיים של החוק הבטל. כמו בכל סולם, גם בסולם ההררכי של התוכניות ניתן היה לעלות ולרדת. מחד, ככל שעלית בסולם התוכניות כך היה גובר חוזקה של התוכנית מקודמתה (תוכנית מתאר מחוזית חזקה מתוכנית מתאר מקומית וכך הלאה). מאידך, החוק בטל קבע כי בכל תוכנית ניתן לכלול הוראות מהסוג שניתן לכלול בתוכנית נמוכה ממנה בדרגה. כך למשל, בתוכנית מתאר ארצית ניתן היה לכלול הוראות של תוכנית מתאר מחוזית או מקומית ואף של תוכנית מפורטת. החוק החדש, משנה הסדר זה ובהיבט זה מושך את הסולם.

החוק החדש מבטל את התוכנית המחוזית, אך יוצר רובד תכנוני חדש ורב משמעות בדמותה של  "התוכנית הכוללנית". הועדה המחוזית היא זו שתאשר את התוכנית הכוללנית, ומטרתה, ליצור מסגרת תכנונית בראייה רחבה, כלל עירונית בדרך כלל. בגבולותיה בגדרותיה ומגבלותיה של התוכנית הכוללנית, תפעלנה הועדות המקומיות את הסמכויות הרחבות שהחוק החדש יעניק להן, ועל פיה יוכנו על ידי הועדות המקומיות, תוכניות הכוללות הוראות מפורטות.

החוק החדש מייחד סעיף מיוחד לשבירת עיקרון הסולם, כאשר הוא קובע סדרה של הוראות אשר אסור לכלול בתוכנית מתאר כוללנית. מנסחי החוק החדש מסבירים במפורש, בדברי ההסבר להצ"ח, כי החוק החדש קובע שורה של הוראות שעל פי מהותן הן הוראות שיש לכלול בתוכנית מפורטת, שאין להכלילן במסגרת התוכנית הכוללנית.
ההגיון החקיקתי ברור, ועל אף שהדברים לא נוסחו בצורה כזו, המטרה היא למנוע מהועדות המחוזיות להתעסק בהוראות בינוי בקביעת שטחי בניה למגרשים ספיצפיים, ועוד ענינים שמעסיקים כיום את הועדות המחוזיות, ויוצרים שם צוואר בקבוק. הכוונה הלא מוצהרת היא לפתוח צואר בקבוק זה, ולשחרר, במסגרות ברורות, סמכויות לועדות המקומיות. אלא שכאן אנו חוזרים לבעיית הסולם.

בעוד שבתוכניות כוללניות לא ניתן יהיה לכלול הוראות שבמהותן הן הוראות שצריכות להלל בתוכנית מפורטת, הרי שדוקא בתוכנית מתאר ארצית, שמעמדה חזק מזו של תוכנית כוללנית, ניתן לכלול הוראות מסוג זה. כלומר עלול להווצר מצב שבו צואר הבקבוק בועדות המחוזיות יעלה למעלה, למועצה הארצית. אמת נכון הדבר, הנגישות למועצה הארצית קטנה הרבה יותר, ולא כל בעל ענין יכול להגיש תוכנית לאישורה. אך מאידך גם על פי החוק החדש, עוד לפני שהממשלה הוסמכה להורות על הכנת תוכנית מתאר ארציות, כפי שמאפשר החוק החדש, החלה המועצה הארצית לדון בתוכניות הכוללות הוראות מפורטות, והטרנד הזה הלך וגבר בשנים האחרונות.
יש במוסדות התכנון נטייה טבעית לריכוז סמכויות. ההוראה בחוק החדש המחריגה את סמכות הועדה המחוזית לדון בהוראות מפורטת בתוכנית מתאר כוללנית היא הראייה לכך. הקושי הוא שבהעדר הוראה דומה עלולה נטייה זו לרכוזיות לבוא לידי ביטוי בהכנת תוכניות מתאר ארציות, ולהווצרות צואר בקבוק שם.
אם כך יאושר החוק החדש, תצטרך המועצה הארצית להזהיר את עצמה לפני השימוש בסולם כי היא עלולה ליפול.

6 במרץ 2011

ועדה לא מקומית

אחד מהנושאים שעוררו ביקורת רבה עם פרסומה של הצ"ח, נסוב סביב העברת סמכויות התכנון לועדות המקומיות. ובכן, סמכויות אכן עוברות (ועליהן נתעכב בהזדמנות אחרת), אך הועדה לא תמיד מקומית.
החוק החדש מקים מוסד תכנון חדש, היא "הועדה למילוי תפקידי ועדות מקומיות", שמעתה יקרא שמה: "הולתו"מ".
מיהי ומהי הולתו"מ? עיון בהצ"ח, מגלה כי מדובר בועדה מחוזית בתחפושת של ועדה מקומית. מדובר בועדה קבועה, בעלת הרכב קבוע של חברים, אשר כולם נציגים של משרדי ממשלה וארגונים חוץ ממשלתיים, אך ללא נציג אחד של הרשות המקומית הרלוונטית או של נציגי השלטון המקומי. לולתו"מ יתמנה גם סגל בעלי תפקידים קבוע, והיא נכנסת לתפקידה, באופן כמעט אוטומטי, בכל מקום בו לא תוסמך ועדה מקומית תוך חמש שנים מיום כניסתו לתוקף של החוק החדש.
יחד עם זאת, הולתו"מ לא תשאר מחוסרת תעסוקה גם בחמש השנים הראשונות למנינו של החוק החדש. כבר מתחילת תוקפו של החוק, היא תקבל לידיה, לתקופה של שנתיים לפחות, על פי החלטת השר (לאחר קיום תהליך מקדים – שלו נייחד פוסט נפרד), את הסמכויות של ועדות מקומיות סוררות, כלומר כאלה שאינו מקבלות החלטות במועד בעניין תוכניות או היתרים, או שחורגות מהוראות הדין,  או שחורגות מסדרי מינהל, או מעקרונות של טוהר מידות.
אז זה טוב או רע ?
ברור שזה טוב – הרי כולנו מייחלים לכך שבועדה המקומית ישמרו הוראות הדין וסדרי המינהל, שלא לדבר על שמירת טוהר המידות. לכולנו זכורים לא מעט פסקי דין, בהם יצא קצפם של שופטי ביהמ"ש העליון על הועדות המקומיות, ונראה לכאורה כי הפיקוח ההדוק על הועדות המקומיות, יגרור התיעלות, מחשוב, עבודה עם כח אדם מקצועי, מינויים עניניים, החלטות עניניות, וירפא לא מעט תחלואים בועדות המקומיות. בהקשר זה ראוי עקרונית, כי ועדות מקומיות שלא יעמדו בסטנדרטיים הבסיסיים ביותר של עבודת המינהל הציבורי יוותרו ללא סמכויות.
ברור שזה רע – ראשית הועדות המקומיות הן נדבך מרכזי של השלטון המקומי. הן אלה הנותנות את הביטוי המובהק לרצונם של תושבי המקום, שבאמצעותן מחליטים באופן דמוקרטי על סביבת חייהם. נטילת סמכויות הועדות המקומיות, משמעה העברת הכח מהשלטון המקומי, ובאמצעותו מהציבור, אל השלטון המרכזי, אל הפקידים. זאת ועוד, ועדות מקומיות אינן מקשה אחת. לא דומות ועדות מקומיות בערים הגדולות והחזקות לועדות מקומיות בערים קטנות או לועדות מרחביות. קביעת דין אחד לכולם נראה על כן כטעות.
קחו כדוגמא את הועדה המקומית בתל – אביב, אולי הועדה המקומית הגדולה והחזקה שבוועדות.  מי שהצליח להוציא שם היתר תוך פרק זמן קצר משלושה חודשים, שזה פרק הזמן אותו קוצב החוק, שיקום!!
אם יש מי שחושב כי ביחס לועדה מקומית תל אביב מישהו  יעיז למנות ולתו"מ, בשל חריגות מלוחות הזמנים שקובע החוק ?  מוזמן גם הוא לקום !!! האם ביחס לועדה מקומית בערים קטנות זה יקרה ? זה הזמן לקום !
לכל מי שעוקב אחר הביקורת על פעולות הועדות המקומיות ואחר האבולוציה במנגנוני הפיקוח והבקרה עליהן, ההתפתחות בחוק החדש מובנת. על רקע לא מעט תקלות בפעולות הועדות המקומיות, וביקורות חריפות מצג בית המשפט העליון ומבקר המדינה, החוק החדש, משנה את האיזון בין שני עקרונות דמוקרטיים חשובים. בחוק החדש ניכרת העדפה בולטת לעיקרון שלטון החוק על פני עיקרון היציגות, ווניתן להניח כי יוזמיו כללו אותו בחוק החדש מתוך כוונה שלא להשתמש בו אלא בנסיבות קיצוניות במיוחד. יחד עם זאת האם ניתן לאכול את העוגה ולהשאיר אותה שלמה?  קרי לחזק את שלטון החוק מבלי לשלול את הייצוג של השלטון המקומי. נראה  לכאורה כי את שינוי האיזון הנ"ל ניתן היה להשיג על ידי שורה של צעדים מתונים יותר, שעלותם במונחי תקציב ותפקוד, זולה יותר. הכלי המובהק לכך הוא ועדות הערר הקימות, ללא מהפכות גדולות,  ניתן היה לחזק את ועדות הערר הקימות, ניתן להרחיב את עילות הערר, וניתן להוסיף על בעלי זכות העמידה להגשת הערר. מאידך, אם כבר מקימים את הולתו"מ, נראה כי, לשמו של אותו איזון עליו דברנו, ניתן למנות נציגים של הרשות המקומית כחברים בולתו"מ, לקצר, את פרק הזמן לפעולתו, לרבות  קביעת סמכויות למינוי ולתו"מ, לחלק מפעולות הועדה המקומית או לתקופה קצרה וזמנית. 
עד היום, כל מי שלא הוצא לו היתר במועד, רשאי היה להגיש ערר. אם החוק יאושר, נראה לא מעט עתירות כנגד השר, בדרישה למנות לכל מיני ועדות מקומיות ולתומי"ם למיניהם, בשל אי עמידה בזמנים, שיקוליה הזרים של הועדה ועוד טעמים  כאלה ואחרים. במשך הזמן, יתעצבו בפסיקה כללים שידריכו את השר באשר להיקף שיקול הדעת שלו במינוי ולתומי"ם. יש לקוות כי הועדות המקומיות תפעלנה על פי הסטנדרט החדש שיווצר, ומאידך שהסמכות, ככל שתאושר, תופעל רק בהתקיים נסיבות קיצוניות המצדיקות הפעלתה.