מישהו מכיר את שר הפנים החדש ?

אם מישהו מכם מכיר את שר הפנים חדש, שילחש לו באוזן שהגיע הזמן למנות יו"ר לוועדות הערר במחוזות תל אביב והמרכז.

אם מישהו מכם מכיר את שר הפנים החדש, שיסביר לו שהוא ולא אחר, צריך למנות את  יו"ר ועדות הערר.

אם מישהו מכם מכיר את שר הפנים החדש, שילמד אותו את המשמעות של  סעיף 152(ב) לחוק, ולפיו, משהוגש ערר לא יינתן היתר עד למתן החלטה בועדת הערר, וכיצד אי מינוי יו"ר ועדות ערר, עוצר למעשה את הליכי התכנון והבנייה.

אם מישהו מכם מכיר את שר הפנים החדש, שיספר לו כמה שנים אורך התור עד לקבלת דיון בועדה לפיצויים והיטלי השבחה, וכמה זמן לוקח לקבל החלטה באותן ועדות.

אם מישהו מכם מכיר את שר הפנים החדש, שיציע לו לא להסתפק במינוי ועדת ערר אחת אלא בכמה ועדות למחוז המרכז ולמחוז תל אביב, שכן בקיומן של ועדות כאלה, במיוחד עכשיו לאחר הרפורמה בחוק התכנון והבניה, טמון הסוד של קיצור וייעול הליכי התכנון והבניה.

אם מישהו מכם מכיר את שר הפנים החדש, שיגלה לו כי התירוץ של "חיפש אחר מועמדים ראויים לתפקיד " אינו יכול להיות תירוץ למחדל של אי מינוי יו"ר ועדות ערר.

אם מישהו מכם מכיר את שר הפנים החדש, שיראה לו את המאגר של עו"ד מצוינים המצוי בשירות המדינה ובמגזר הפרטי ויכול לשמש כיו"ר ועדות ערר, ולו לתקופה זמנית, כשותפים "למבצע", לחיסול תורים.

אם אף אחד מכם לא מכיר את שר הפנים החדש - לא נורא, ממילא בעוד שלושה חודשים בחירות, והוא כבר יהיה שר הפנים הישן.

אם מישהו מכם מכיר את השר הפנים החדש הבא אז........

דיור בר השגה כמטרה ציבורית

אתמול, פורסמה בעיתונות הכלכלי הידיעה כי  שר הפנים גדעון סער חתם על צו המעדכן את רשימת השימושים שרשאית רשות מקומית לקדם על קרקע ציבורית, ביניהם דיור מוזל..

אנחנו, שיושבים על "המרפסת", מחככים ידינו בהנאה.

ראשית - על כך שהפתרון, שהיה מונח על הקרקע, וניתן היה פשוט להרימו וליישמו כבר לפני שלוש שנים, מבלי לקדם הליכי חקיקה מיותרים וכל מיני מהפכות מוזרות, סוף סוף מומש. יכול מאד להיות שכיום פתרון כזה הוא בבחינת מועט מידי ומאוחר מידי, ומה שהיה נכון לפני שנתיים שלוש, לא בהכרח יהיה מספיק כיום, אבל בכל מקרה לא מאוחר לנסות.

שנית - אנחנו ממש לא יודעים אם הרעיון להרחיב את השימושים של סעיף 188 גם לדיור למגורים נולד ב"מרפסת".

אבל, פרסום הצו על ידי שר הפנים, הוא הזדמנות מצויינת לחזור אל פרסומי העבר שלנו בהקשר זה, שיסבירו מדוע, למרות שלא ניאבק על הוכחת אבהות על הרעיון (כי כזכור להצלחה אבות רבים), אנחנו מריעים על אישורו והפיכתו לדין.

בפברואר 2012, פרסמנו מאמר שפורסם בעיתון דה מרקר ובו כתבנו כך:

"חוק התכנון והבנייה קובע סדרה של שימושים ומטרות ציבוריות, שלמענם ניתן להפקיע קרקע ללא תמורה. החוק גם קובע ששר הפנים יכול להוסיף מטרות ציבוריות על אלה הקבועות בחוק. בעבר כבר נקבע על ידי משרד הפנים כי הפקעת קרקע לצורך הקמת שכונות מגורים לצורך קליטת עלייה היא מטרה ציבורית. גם נקבע שמעונות סטודנטים הם מטרה ציבורית. לפיכך, מדוע שלא ייקבע שהפקעת קרקע למגורים לחסרי דיור היא מטרה ציבורית?"

מאחר ומאמרים בעיתון מוגבלים באורכם, פרשנו את הרעיון המלא בפוסט שפורסם כאן ימים אחדים אחר כך, תחת הכותרת :"מכתב גלוי לראשי רשויות מקומיות בנושא דיור בר השגה".  באותו פוסט כתבנו כך:

"סעיף 188 לחוק התכנון והבנייה, קובע מהם אותן "צורכי ציבור", שלמענם ניתן להפקיע מקרקעין, וביניהם: "כל מטרה ציבורית אחרת שאישר שר הפנים". השר קבע בעבר כי הפקעת קרקע לצורך הקמת "שכונות מגורים לצורך קליטת עליה", היא מטרה ציבורית, הוא גם קבע כי "מעונות סטודנטים" הם מטרה ציבורית. מדוע שלא יקבע שהפקעת קרקע למגורים לחסרי דיור הינה מטרה ציבורית? 

ראשי רשויות נכבדים - פנו אל השר, בקשו ממנו לקבוע דיור לחסרי דיור כמטרה ציבורית. הוא כנראה ידחה את בקשתכם. לימדו את נימוקיו ואם צריך וניתן לכו לבג"ץ ובקשו מכבוד השר להסביר לשופטים, מדוע דיור לעולים הוא מטרה ציבורית, ומדוע דיור לחסרי דיור, בעת הזאת, איננו מטרה ציבורית."

בפוסט נוסף שכתבנו, באוקטובר 2013, בעיצומם של המאבקים על הכללת דיור בר השגה בתוך הוראות חוק התכנון והבניה, שבנו שוב אל ההצעה וכתבנו כך:

"אחרי שהוסבר הרעיון, היישום הבסיסי שלו בחוק התכנון והבניה הוא די פשוט. כל שצריך לעשות הוא לכלול את המונח "דיור בר השגה", בין צורכי הציבור אותם מונה סעיף 188 לחוק התכנון והבניה. שינוי פעוט זה, יאפשר למוסדות התכנון ליעד בכל תוכנית קרקע לדיור בר השגה, כחלק מהמטלות הציבוריות של התכנית. באופן כזה יווצר מלאי קרקעות "שישולם "מתוך ההפחתה בהיטל השבחה. הקרקע הזו תוכל להיות מוחכרת לזכאים, על פי קריטריונים שיקבעו, מחוץ לחוק התכנון והבניה, כאשר רכיב הקרקע מנוטרל ממחיר הדירה באופן מלא או חלקי. כמו יתר שטחי הציבור בתכנית, הקרקע המיועדת לדיור בר השגה, תוקצה לרשות המקומית, והיא תנהל אותה ותדאג להחכרתה לזכאים."

הרעיון נקלט, הפך לדין, ועכשיו יש רק לקוות שייושם בהצלחה. 

פטור (או מתפטר) בלא כלום

גדעון סער התפטר השבוע מתפקידו כשר הפנים. הוא עשה זאת זמן קצר לאחר שחתם על תקנות הפוטרות שורה של עבודות ושימושים מהצורך לקבל היתר בניה. הפרשנים הפוליטיים מתווכחים ביניהם, האם גדעון סער פרש באקט מתוכנן או שזה היה מהלך ספונטני. המרפסת כמובן אינה מבינה דבר וחצי דבר בפוליטיקה, אבל מנקודת המבט שלה, נראה כי מי שעשה כל מאמץ לחתום במהירות על תקנות הפטור, ורץ מיד לספר לחברה, באמצעות תשדירי שירות בפריים טיים, לא בדיוק התכוון לעזוב. כך או כך -  גדעון סער הלך. התקנות נשארות, והגיע הזמן להביט עליהן מעט.

הדבר הראשון שצריך לומר על תקנות הפטור הוא שלמרות שמן, לעיתים הן לא פוטרות מהיתר, אלא מחייבות בהוצאתו. דוגמה בולטת לכך היא סוגיית המזגנים. עד היום היה מקובל שהתקנת מזגני אויר, אינה פטורה מהיתר, ואולם, אצל היועץ המשפטי לממשלה הייתה נקוטה מדיניות אי אכיפה בשל התקנת מזגנים, ורק לעיתים נדירות היו התובעים מעמידים לדין מישהו בשל התקנת מזגן. כך ברחבי הארץ מותקנים מאות אלפי מזגנים ללא היתר בניה. תקנות הפטור, לכאורה מסדירות את הפטור מהתקנת מזגנים, אך קובעות סדרה של תנאים לקבלת הפטור. כך למשל התקנת מזגן על קיר חיצון מותרת רק כברירת מחדל שלישית, לאחר שמוצו כל אפשרויות ההתקנה האחרות, במסתור כביסה או על הגג, אך בכל מקרה אסורה התקנת מזגן על קיר חיצוני הפונה לרחוב. כלומר אם עד היום התקנת מזגן, לא הייתה גוררת כתב אישום, הרי שמהיום, התקנת מזגן על קיר חיצוני היא עבירה על חוק התכנון והבניה, שאמורה להיות מטופלת בפחות סלחנות מהמדיניות שהייתה נקוטה עד כה.
סוגיית האכיפה היא הדבר השני שעליו צריך לדבר בהקשר של תקנות הפטור. התקנות פוטרות, כמובן בסדרה של תנאים, הקמת גדרות, בגובה של עד 1.5. כלומר לגדר בגובה 1.51 וכן הלאה צריך כבר היתר. האם מישהו יאכוף איסור זה? ספק. התוצאה תהיה שתקנות הפטור לא ישמשו כללי מותר ואסור, אלא קנה מידה לסבירות, והבלאגן יחגוג...
אפרופו בלאגן, הדבר השלישי, והכי חשוב שצריך לומר על התקנות, על מנת להסיר מכשול מפני הציבור, הוא, שהן נותנות פטור מהיתר אך לא פטור מתוכנית. כלומר גם אם לצורך הדוגמה תקים גדר או מבנה לשומר, התואמים במדויק את תקנות הפטור, אך התוכנית החלה אינה מאפשרת זאת, אתה בבעיה. בצעת עבירה. כך לדוגמה, שאלה גדולה קיימת סביב סגירות עונתיות. הן אומנם פטורות מהיתר, בתנאי הסעיף, אך ספק אם ניתן לממש את הפטור הזה, אם אין זכויות בנייה בתוכנית החלה על העיר, המאפשרת את הסגירות העונתיות.
באחד מהשבועות הקרובים ננסה לפרסם כאן מדריך מפורט יותר לתקנות הפטור ותנאיהן, אבל מסקנה אחת כבר יש לנו. ספק אם התקנות מגשימות את מטרתן להקל על הבירוקרטיה,, נראה שהן פשוט מחליפות ביורוקרטיה אחת באחרת.

אולי בגלל זה השר התפטר?

http://www.calcalist.co.il/local/articles/0,7340,L-3641545,00.html

על כוונות ומעשים

תיקון 102 מזמן שינויים בהרכב הועדות המקומיות. אחד המרכזיים שבהם הוא מינוי של שני נציגים בעלי דעה מייעצת, שימנה שר הפנים, ויהיו בעלי השכלה ונסיון בתחום התכנון והבניה. בדברי ההסבר להצעת החוק מסבירים לנו כי מינוי הנציגים דרוש "כדי להגביר את מקצועיות עבודתן של הועדות המקומיות ושקיפות פעולתן".

כנגד ההצעה להוסיף לועדות המקומיות שני נציגים בעלי דעה מייעצת, יצאנו בפוסט קודם שפורסם כאן.  חשבנו שעיקרון היציגות של הועדה המקומית, חשוב יותר מהוספת כלי פיקוח נוסף על פעילות הועדות המקומיות, כאשר ממילא קימים ומתווספים לא מעט כלי פיקוח אחרים על פעילותן.

היום אנחנו רוצים לצאת בצפירת הרגעה. זה לא בהכרח יקרה. מסתבר שלא בכל ועדה ימונו נציגי ציבור. איך אנחנו יודעים? פשוט מאד זה כתוב בהצעת החוק.

הסיפור הוא כזה:

כאמור, הצורך במינוי נציגי ציבור הוא על מנת להגביר את מקצועיותן. לכן, הצעת החוק מוסיפה את סעיף 31א (א), לחוק החדש בו יקבע כי כי תנאי להסמכת ועדה מקומית כועדה מקומית עצמאית, הוא כהונה של נציג אחד לפחות בעל דעה מייעצת. כלומר מתוך הכתוב אתה מבין, כי יתכן מצב שבו, למרות השינוי בחוק, למרות ההסבר המלומד על הצורך במינוי נציגים בעלי דעה מייעצת, למרות שאת הנציגים צריך למנות שר הפנים ולא אחר, ומינויים לא תלוי ברצונה של הועדה, למרות שהועדה המקומית תקבל שיפוי על עלות שכרם של המציגים, למרות כל אלה צופה חוק מצב שבו לא  בהכרח יכהנו נציגים בעלי דעה מייעצת בועדה המקומית.

זאת ועוד, כאשר הינך ממשיך וקורא את הצעת החוק אתה לומד כי בעצם התנאי המקל אשר הציב המחוקק להסמכת ועדה מקומית כועדה מקומית עצמאית, והוא כהונה של "רק" נציג אחד בעל דעה מייעצת בועדה המקומית כתנאי להסמכתה, הוא לא בדיוק עניין שבחובה. סעיף 31א(ב)(2), קובע כי למרות שנקבע תנאי כאמור, רשאי שר הפנים, מטעמים מיוחדים, להסמיך ועדה מקומית, גם אם לא מכהן בה אפילו נציג אחד בעל דעה מייעצת.

ואנו שואלים מה הועילו חכמים בתקנתם? אם סוגית הפיקוח על ועדות מקומיות, חשובה כל כל עד כדי פגיעה בעיקרון היציגות הקונסטיטוציוני של ועדות מקומיות, אז לכו על זה עד הסוף, וקבעו את עניין ההסמכה כענין שבחובה, ללא סטיות ממנו. אם הוא לא כל כל חשוב, עד שאפילו החוק החדש מניח שיתכן והוא לא יקוים, עזבו אותו ומחקו את הרעיון מהצעת החוק. הסתפקו בכלי הפיקוח האחרים המצויים בחוק. 

מדד ההאצה: ההתעסקות בסוגיית מינויים או אי מינויים של נציגי ציבור, וההשפעה שיש לשאלות אלה על שאלות הסמכות, תגרום ללא מעט מחלוקות ועיכובים בהליכי התכנון, ולכן, גם מטעם זה, יש לבטח מנגנון מסורבל זה. שאלות כמו מדוע בועדה מקומית מסוימת מונו נציגי ציבור והאחרת לא מונו יעסיקו את בתי המשפט לחינם וללא כל צורך. הציון הוא על כן 2 במדד ההאצה.

מדד הביזור: כאשר עסקנו במינוי נציגי ציבור לועדות המקומיות, אמרנו כי מינוי נציגים לועדות המקומיות, יוצר "ביזור למראית עין", ו"הענקנו", לתיקון את המיון 2 במדד הביזור. אבל, כאשר אנו מבינים, מתוך הצעת החוק עצמה, כי יש סיכוי גדול שבפועל נציגים כאלה לא ימונו, ובפועל העצמאות של הועדות המקומיות תשמר, אנו מעלים את הציון במדד הביזור, מ 2 ל 4.

   

שר הפנים

נכון למועד כתיבת שורות אלה, טרם הוקמה הממשלה החדשה, אבל הכותרות מספרות לנו כי משרד הפנים ימסר ל"יש עתיד", ולתפקיד שר הפנים תמונה גב' יעל גרמן או מר מאיר כהן.

אם כך יקרה, ניתן כבר עתה להכריז על מהפך.

למשרד הפנים יכנס לראשונה שר היישר מתפקידו כראש עיר. אומנם מאיר שטרית, שהיה ראש עיריית יבנה, כיהן תקופה קצרה גם כשר הפנים, אבל הוא נכנס לתפקידו, אחרי שנות פעילות רבות בפוליטיקה הארצית. לא זה המצב כעת. יעל גרמן ומאיר כהן, כיהנו עד לפני חודשים ספורים, כראשי ערים ומי ביניהם שימונה לתפקיד, יחליף באופן הכי פיזי שניתן לתאר זאת, את לשכת ראש העירייה, בלשכת שר הפנים.

הן מאיר כהן והן יעל גרמן, היו ראשי ערים דומיננטיים, וקולם נשמע גם בעניינים החורגים מתחומי השיפוט של עירם. אין ספק שמי מביניהם שימונה לתפקיד שר הפנים, יקבל הזדמנות בלתי חוזרת להשאיר חותם במשרד הפנים, ובין היתר לתת פתרונות לבעיות השלטון המקומי המוכרות לכל אחד מהם היטב.

נראה כי לאחר הקדנציה של השר האחרון, שלפחות לפי הפרופיל הציבורי שלו, התעסק בעיקר בענייני הגירה ופחות בנושאים מוניציפליים  או נושאי תכנון, יחכו למי מהם לא מעט נושאים בוערים על השולחן.

אותנו, כבלוג העוסק בתכנון, מעניין המיוחד ריב הסמכויות הבלתי פוסק בין השלטון המרכזי למקומי, והאם כהונתו של שר במשרד הפנים, שהיה ראש עיר לשעבר, תשפיע או תשנה בהקשר זה. האם התפיסה של הענקת סמכויות גדולות יותר לרשויות המקומיות, על חשבון הועדות המחוזיות, תקבל רוח גבית, או שהמצב ישאר כפי שהוא כיום.

האם דברים שרואים מכאן, מכורסת ראש העיר, יראו אותו הדבר משם, מכורסת שר הפנים ? ימים יגידו.

מכוני הבקרה - הרבה שאלות מעט תשובות

החוק החדש הטמיע בתוכו סדרה של הסדרים שבעבר היו מעוגנים בתקנות, ואפילו בכללי נוהל. התוצאה היא, שביחס למנגנונים ותיקים החוק קובע הסדרים סגורים ומפורטים, לעיתים יתר על המידה. לעומת זאת, ביחס למנגנון החדש של מכוני הבקרה, החוק כולל הסדרים חלקיים בלבד. כך למשל:

מהם התנאים להפעיל מכון בקרה ?

איך מגישים בקשה לקבל אישור למכון בקרה?

לכמה זמן ינתן האישור להפעלת מכון בקרה?

מהם תנאי הכשירות של המועסקים במכון הבקרה?

לפי איזה קריטריונים יבחן מכון הבקרה היתרי בנייה?

לפי איזה קריטריונים יבדוק מכון הבקרה את אופן ביצוע הבניה?

איזה מסמכים יוגשו למכון הבקרה?

מכון הבקרה הוא חברה, שותפות, אדם פרטי?

מהם נהלי העבודה של מכון הבקרה?

מהן שיטות העבודה?

מה ההכשרה המקצועית הנדרשת?

כמה יקבל המכון על עבודתו?

הרבה שאלות ותשובה אחת לכולן - השר יקבע !!

המשמעות של כל השאלות הפתוחות הללו היא, שנכון ליום תחילת החוק, יש סיכוי סביר שמכוני הבקרה לא יספיקו להתארגן ולא  יהיו מוכנים וכשירים לפעול. מציעי הצעת החוק היו ערים לכך, ולכן כבר בהצעת החוק נתנו לכך פתרון. בפרק הדן בתחילתן של הוראות החוק, קבעו מציעי החוק כי, אם במועד תחילתו של החוק לא יאושרו מכוני בקרה במספר מספיק, יקבעו הסדרי לגבי מתן היתרים עד לאישור מכוני בקרה במספר מספיק. מי יקבע את הסדרי הביניים? נחשתם נכון ! השר יקבע ! מדוע לא ישאר ההסדר הנוכחי עד לתחילת עבודת מכוני הבקרה? כנראה לשר יש תשובה.