ביום שישי, האחרון פורסם ב The Marker , תחת הכותרת, "דיור בר השגה כמטרה ציבורית", מאמר קצר, ובמרכזו הפניית תשומת ליבם של ראשי הרשויות המקומיות לסמכויות קימות בחוק, המאפשרות להם, לפעול למימוש דיור בר השגה, בתחומי אחריותם, על בסיס החקיקה הקיימת.
המאמר נכתב על רקע הדרישה של ראשי הרשויות מהשלטון המרכזי לאפשר להם להוביל פתרונות לדיור בר השגה בערים השונות.
במאמר ביקשתי להצביע על כך, שלמעשה כבר היום, על פי החקיקה הקיימת, יש לראשי הרשויות סמכויות וכח בנושאים של פתרונות דיור, וכי למרות הקשיים שיעמדו בדרכם, חלקם אוביקטיביים וחלקם סוביקטיבים, יש בכוחם של ראשי הרשויות, להוביל מהלך יצירתי, ולקחת אחריות גם בנושא זה.
הנוסח המקורי נכתב כמכתב גלוי לראשי הרשויות המקומיות והוא מובא להלן. קריאה מועילה.
ראשי רשויות יקרים, אל תטעו.
הטענות והבקשות שלכם משרים, ופקידים בכירים לאפשר לרשויות
המקומיות לפעול בתחום הדיור הציבורי, תמיד ידחו. גם אם השרים והפקידים יראו איזה
שהיא נטייה להיענות לכם, ימצא תמיד היועץ המשפטי שידאג ליישור השורות, ויסביר עד
כמה לא ניתן לסמוך על אי התלות של השלטון המקומי.
אל תשלו את עצמכם, גם אם המחוקק יתן
פתרון חקיקתי לבקשתכם, וגםאם מתישהו יאושר חוק שיאפשר דיור בר השגה, מה שכלל לא בטוח,
יהיה מי שידאג שהשפעתכם על התהליך, תהיה מינורית, אם כי אתם אלה שתישאו בתוצאותיו.
אל תסמכו על הארגונים החברתיים שיקדמו את החקיקה בעבורכם. עד שיגמרו שם להתווכח שם על
הגדרת המונח דיור בר השגה, תסתיים הקדנציה שלכם, ואתם אלה שתצטרכו להסביר לתושבי
העיר מדוע ילדיהם אינם מצליחים לרכוש דירה.
כמו תמיד גם כאן, אין לכם על מי לסמוך
אלא על עצמכם. במקום לבקש תעשו. לא בטוח שתצליחו, אבל לפחות לא ישבתם בחיבוק ידיים.
ניסיתם.
סעיף 249(5) לפקודת העיריות קובע, בין יתר סמכויותיה של עירייה, גם את הסמכות לספק שיכון למיעוטי אמצעים, ולתכלית זו - (א) לרכוש או לחכור כל קרקע, לרבות בתים או בנינים אחרים שעליה; (ב) להקים שיכונים על כל קרקע; (ג) לרכוש או לחכור כל קרקע, כדי למכרה או להחכירה חכירה ראשית או משנית, להקמת שיכונים למיעוטי אמצעים על ידי אדם זולת העיריה....
כלומר
סמכות לספק שיכון למעוטי אמצעים יש לכם, ויש אפילו מי שיאמר שאתם לא רק מוסמכים
אלא אף חייבים לספק פתרונות דיור למעוטי אמצעים. עכשיו תשאלו ובצדק, מי הם אותם
מעוטי אמצעים? שאלה מצוינת. בהעדר הגדרה, אין תשובה אחת עליה. האם אלה כל מי שאין
להם דירה? האם אלה רק אנשי העשירון התחתון? האם אלה זכאי משרד השיכון? האם זוגות
צעירים בני המקום ? השאלות מורכבות, והתשובות לא פחות. דבר אחד בטוח, את הקריטריונים אתם תגדירו - ולא כבוד השר אטיאס. יותר מכך - בהיותכם נציגי השלטון המקומי, זה לא יהיה שיקול זר לקבוע קריטריונים הכוללים ביניהם מאפינים מקומיים, כמו דיור לבני מקום.
אם תגדירו
קריטריונים סבירים, בתום לב וללא שיקולים זרים למבחן "העדר האמצעים",
קביעותיכם תזכינה לגיבוי, אם תבואנה לבחינה שיפוטית. מאידך, אם ביהמ"ש יחשוב
שהקריטריונים שקבעתם אינם נכונים, הוא יקבע את הקריטריונים הפסולים, וידריך אתכם
לגבי קביעת קריטריונים חדשים. כך או כך, בסופו של דבר, יתעצבו קריטריונים על בסיס
משפטי בר קיימא.
בכך לא סיימתם - שייכונים למעוטי אמצעים אינם צומחים באויר. כדי להקים אותם צריך קרקע, ולרשות המקומית אין קרקע ואין כסף לרכוש קרקע. גם לכך החוק הקיים נותן פתרון. תפקיעו ללא תמורה !!!
סעיף 188 לחוק התכנון והבנייה, קובע מהם אותן "צורכי ציבור", שלמענם ניתן להפקיע מקרקעין, וביניהם: "כל
מטרה ציבורית אחרת שאישר שר הפנים". השר קבע בעבר כי הפקעת קרקע לצורך הקמת "שכונות
מגורים לצורך קליטת עליה", היא מטרה ציבורית, הוא גם קבע כי "מעונות
סטודנטים" הם מטרה ציבורית. מדוע שלא יקבע שהפקעת קרקע למגורים לחסרי דיור
הינה מטרה ציבורית?
ראשי רשויות נכבדים - פנו אל השר, בקשו ממנו לקבוע דיור לחסרי דיור כמטרה ציבורית.
הוא כנראה ידחה את בקשתכם. לימדו את נימוקיו ואם צריך וניתן לכו לבג"ץ ובקשו מכבוד
השר להסביר לשופטים, מדוע דיור לעולים הוא מטרה ציבורית, ומדוע דיור לחסרי דיור,
בעת הזאת, איננו מטרה ציבורית.
באותה הזדמנות ניתן יהיה לראות כיצד יתיחסו שופטי בית המשפט העליון לדברי הנשיאה היוצאת, שכבר אמרה בעבר, כי אין לה ספק שהנושאים הנגזרים מסדר היום החברתי החדש יעסיקו לא מעט את בתי המשפט ואלה יצטרכו בוודאי להכריע בעניינים שיש להם השלכות חברתיות.
ראשי
רשויות יקרים. יש לכם סמכויות – הפעילו אותן. יש לכם הרבה יותר סיכוי להצליח אם תפעלו מאשר אם לא תעשו דבר.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה