בעוד
ימים אחדים תפתח שנת המשפט החדשה. השופטים יחזרו לאולמות, הפרקליטים לגלימות,
והצדק ישוב להיטחן. ימים אלה,
הם הזדמנות נפלאה לבחון את השאלה האלמותית שנשאל כל עורך דין, כמעט כל יום וכמעט על
ידי כל לקוח, מה הסיכויים ? מה הסיכויים לזכות בתיק ?
השאלה
הזו, שמעניינת בכל הליך שיפוטי, מעניינת במיוחד במקרה של עתירות מנהליות. הטעם
לכך, נעוץ בכללי המשפט המנהלי בכלל, ובחזקת התקינות בפרט. כללי המשפט המנהלי, הם
כללים שבהגדרתם מצרים את ההתערבות השיפוטית בהליכים מנהליים ומצמצמים אותם למקרים
של חוסר חוקיות, חוסר סבירות קיצוני, חוסר תום לב מובהק ושיקולים זרים. בית המשפט
אינו מחליף את שיקול דעתו בשיקול הדעת של הרשות המנהלית, אלא מצטמצם אך ורק לבחינת
עמידתה בכללים אותם הזכרנו קודם. כאשר מעשי הרשות מגיעים לבחינה שיפוטית, עומדת
לה חזקת התקינות, לפיה הרשות מוחזקת כמי שפעולתה תקינה, והנטל על הטוען אחרת
להוכיח זאת בפני בית המשפט. אם תרצו, הפוך מהמפגש האחר שבין המדינה לאזרח, במסגרת המשפט הפלילי.
כשזו
נקודת המוצא, בחינת סיכויי ההצלחה של ההליך המנהלי בכלל, ובתחום התכנון והבניה המעניין את המרפסת, בפרט, הופכת לשאלה מעניינת, אותה החלטנו לבדוק.
"על הדרך", בתהליך העבודה, בדקנו גם שאלות נוספות, כמו האם יש הבדל בסיכויי ההצלחה/כישלון בעתירות מנהליות במחוזות השיפוט השונים? מיהו השופט שדן ומקבל יותר עתירות מאחרים. מיהו השופט שהכי כדאי להגיע אליו כעותר בעתירה מנהלית, וממי רצוי להימנע? וכך הלאה.
"על הדרך", בתהליך העבודה, בדקנו גם שאלות נוספות, כמו האם יש הבדל בסיכויי ההצלחה/כישלון בעתירות מנהליות במחוזות השיפוט השונים? מיהו השופט שדן ומקבל יותר עתירות מאחרים. מיהו השופט שהכי כדאי להגיע אליו כעותר בעתירה מנהלית, וממי רצוי להימנע? וכך הלאה.
בשנה
האחרונה, בעזרתו של דוד מלכה, עוזר המחקר, בדקנו, את כל פסקי הדין של בתי המשפט המנהליים שניתנו בעתירות מנהליות בענייני תכנון ובניה, במשך ארבע שנים רצופות (2011, 2012, 2013, 2014), בכל
מחוזות השיפוט בישראל, ושהתפרסמו באתר נבו. סך הכל 473 פסקי דין שניתנו על ידי 73
שופטים.
מיינו את
פסק הדין על פי מספר פרמטרים. הפרמטר המרכזי, הוא התוצאה. כאן, הבחנו בין שני
סוגים של החלטות, קבלת העתירה, או דחייתה. עם זאת, שמנו לב כי בחלק מפסקי הדין
העתירות התקבלו באופן חלקי, והחלטנו לראות אותן ככאלה שהתקבלה בהן העתירה. פרמטרים
נוספים למיון היו, שם השופט, מחוז השיפוט, סוג המשיבים, קרי מוסד התכנון או הגוף
שהינו המשיב העיקרי בעתירה, ומועד פסק הדין.
ברור לנו
שהמתודולוגיה שבחרנו אינה עומדת בסטנדרטים מחקריים, ואינה נקייה מקשיים. כך למשל
כלל לא ברור לנו שכל פסק הדין שניתנו בשנים הרלוונטיות לבדיקה, אכן פורסמו באתר
נבו. הנחנו כי כך הדבר, וגם אם לא, ההתפלגות הסטטיסטית תשמר, אבל איננו יכולים להיות
משוכנעים בנתון זה. כשל מובהק נוסף הוא חוסר היכולת להתייחס לעתירות שנמחקו או
נמשכו על ידי העותרים, על הסף או בדיון המוקדם, כמו גם עתירות שהסתיימו בהסדרי
פשרה כאלה ואחרים. גם כאן רצינו להאמין שההתפלגות הסטטיסטית תסייע לנו, אבל מתוך ניסיוננו אנו מודעים לכך שחלק גדול מהעתירות מגיע לסיומן ללא פסק דין, ועל כן
התוצאה של הבדיקה מוטה, מעלה באופן שאם היינו מביאים בחשבון גם את העתירות שהסתיימו
ללא פסק דין, הייתה משתנה התשובה לשאלת המחקר, ואחוזי הסיכוי היו יורדים כלפי מטה.
לכן כל התייחסות לנתונים צריכה לשקלל גם מקדם זה. כשל מתודולוגי נוסף נובע מהעדר
נתונים מספיקים, כך שלא ניתן להצביע על מובהקות התוצאות. כך למשל, לא ניתן לומר על
שופט שדן בשתי עתירות מנהליות כי הוא שופט מקל או מחמיר. לכן, על מנת להתמודד עם
קושי זה, בחנו רק שופטים שכתבו למעלה מעשרה פסקי דין.
זהו,
אחרי כל האזהרות, ותוך שאנו יודעים שאיננו עומדים בהכרח בקריטריונים מחקריים, השאלה
עדיין מעניינת, והנה התוצאות.
על מנת לחסוך מכם את המתח, נלך ישר לסוף. ניתוח פסקי הדין שעשינו מצביע על כך שמבחינה סטטיסטית, בשנות הבדיקה, סיכויי ההצלחה בעתירה מנהלית בענייני תכנון ובניה היו כ- 25% !!!
מאחר והשינויים הסטטיסטיים במעבר משנה לשנה, בכל אחת מארבע השנים שנבדקו, אינם דרמטיים, אנחנו יכולים להניח שגם בשנים הקרבות ישמר אותו נתון סטטיסטי וניתן לאמוד את הסיכויים הסטטיסטיים להצלחה בעתירות מנהליות, גם בשנים הבאות בין 20% ל30%.
הנה הטבלה המרכזת של התוצאות:
כמובן שכל עורך דין יודע לנתח את סיכוייה של כל עתירה שהוא עומד להגיש בהתייחס לנתוני העתירה עצמה, אבל לשאלת לקוחו, איתה פתחנו, הוא יכול להשיב שמבחינה הסטטיסטית הסיכוי הוא כ- 25%.
כמובן שכל עורך דין יודע לנתח את סיכוייה של כל עתירה שהוא עומד להגיש בהתייחס לנתוני העתירה עצמה, אבל לשאלת לקוחו, איתה פתחנו, הוא יכול להשיב שמבחינה הסטטיסטית הסיכוי הוא כ- 25%.
עם זאת, לא ניתן להתעלם מהשונות בין המחוזות השונים, ובעוד שבבאר שבע יש כמעט 40% סיכוי להצליח בעתירות, הרי שבירושלים, הסיכוי יורד ל - 19% בלבד. עם זאת מובהקות הנתונים בבאר שבע פחות אמינה, שכן אנו מסתמכים על 28 פסקי דין, לעומת 158 בתל אביב, ולכן צריך להתייחס בזהירות לנתון זה.
שאלה מסקרנת לא פחות היא, מיהו השופט הנוטה לקבל עתירות מנהליות ומיהו השופט הנוטה לדחותן. כאן, כאמור, בחנו רק שופטים שכתבו, בשנות הבדיקה, רק למעלה מ 10פסקי דין. התוצאות שאליהו הגענו הם אלה:
השופט, שמבחינה סטטיסטית הסיכויים לזכות בעתירה מנהלית, בשנות הבדיקה, היו הנמוכים ביותר, היה השופט רון סוקול מבית המשפט לעניינים מנהליים בחיפה.
השופט סוקול דחה 92% מתוך 25 העתירות שנבחנו. כלומר, סיכויי הזכייה בעתירה שנדונה בפני השופט סוקול היו 8%, וזאת על רקע ממוצע כללי של 21% סיכויי הצלחה בכלל 106 פסקי הדין, בעתירות שנבחנו בבית המשפט לענינים מינהליים בחיפה, בשנות הבדיקה.
לעומת זאת, השופט, שמבחינה סטטיסטית הסיכויים לזכות אצלו בעתירה מנהלית בשנות הבדיקה, היו הגבוהים ביותר, היה השופט יעקב שיינמן בבית המשפט לעניינים מנהליים מרכז.
סיכויי הזכייה בעתירה שנדונה בפני השופט שיינמן היו 46%, וזאת על רקע ממוצע כללי של 29% סיכויי הצלחה בכלל 89 פסקי הדין בעתירות שנבחנו בבית המשפט לעניינים מנהליים מרכז, בשנות הבדיקה.
למיטיבי לכת אנחנו מצרפים קישור למצגת שערכנו, הכוללת טבלאות ונתונים נוספים.
ברכות לזוכים בעתירות השונות, במיוחד אלה המוצדקות, ושנת משפט מוצלחת לכולם.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה