תכנון בשידור חי

הדיון שהיה השבוע במועצה הארצית לתכנון ולבניה בהצעות מינהל התכנון של משרד הפנים לאפשר בנייה נרחבת בשטחים שמחוץ לגבולות המרקמים העירוניים - כלומר,בשטחים הפתוחים - במסגרת עדכון תוכנית המתאר הארצית, תמ"א 35, יחד עם הפיילוט בו הוחל השבוע של שידורים מדיוני בית המשפט העליון, גרמו לי לשאול מדוע לא לשדר בטלוויזיה גם דיונים של מוסדות התכנון.

 או אז, הלכתי לסעיף 48 ד לחוק התכנון והבניה, וקראתי את הוראותיו:

"פרוטוקול ישיבה של מוסד תכנון שאושר יהיה פתוח לעיון הציבור והקלטת ישיבה תהיה פתוחה לציבור לצורך האזנה; עיון והאזנה כאמור יהיו בלא תשלום.

פרוטוקול ישיבה של מוסד תכנון יפורסם באתר האינטרנט של מוסד התכנון או באתר האינטרנט של רשות מקומית שתחומה הוא במרחב התכנון של מוסד התכנון; לא היה למוסד תכנון או לרשות מקומית כאמור אתר אינטרנט, יפורסם הפרוטוקול באתר האינטרנט של משרד הפנים."

כלומר, הסעיף הזה - שאין חולק שהוא סעיף ליברלי, המאפשר שקיפות גדולה מאד של מוסדות התכנון, ואשר במועד שתוקן, במסגרת תיקון 80 לחוק, היה סוג של פריצת דרך, ואשר יישומו עד היום לא ממש מושלם, בלשון המעטה - הסעיף הזה, אינו מאפשר לצלם או לשדר מישיבות של מוסדות תכנון.

על פי סעיף 48 ניתן להקליט ישיבות אבל רק לצורך האזנה. כלומר אי אפשר לשדר ישיבות באופן ישיר אלא רק להקליטן. ההקלטות הן רק הקלטות אודיו, שהרי הן, על פי לשון הסעיף, לצורך האזנה, ולא לצורך צפייה.

תכליתו של סעיף 48 לחוק ברורה. שקיפות. השקיפות מושגת על ידי הנגשת המידע הציבורי לציבור שהוא בעליו של המידע. מדוע אם כן לא לצלם ישיבות מוסדות תכנון, ואפילו לשדרן, במקרים מתאימים כמו השבוע, בשידור ישיר? התשובות אצל המחוקק.

שלא במנותק מהשאלות האלה, עלתה שאלה נוספת והיא היכן שמורות כל אותן הקלטות מישיבות מוסדות התכנון, אשר על פי סעיף 48 לחוק חייב כל מוסד תכנון להקליט ולמסור לציבור לצורך האזנה. האם בעוד 9 שנים, אוכל לקבל את ההקלטה של הישיבה שנערכה השבוע ? האם אצטרך לפנות "למוישה", שיחפש היכן שמור הקובץ, אם בכלל בוצעה הקלטה.

מדוע אין מאגר מרכזי של הקלטות, ומדוע הפרשנות המקובלת להוראות סעיף 48 על ידי משרד הפנים היא שאין חובה להעלות לרשת את ההקלטות של ישיבות מוסדות התכנון השונים. הרי אם בהנגשת המידע עסקינן, מה יותר טבעי מלהעלות את המידע המוקלט לרשת ולהעמידו לרשות הכלל.

בקיצור – נראה שאנחנו בתחילתה של תחילת הדרך, והיכולת של הציבור לראות, לשמוע, להבין מה באמת קורה בתוך חדר הישיבות של מוסדות התכנון תמתין לדורות הבאים. בינתיים נמשיך לא לשמוע לא לראות ובדרך כלל לטעות.