לא צריך
להיות גאון גדול כדי לראות ולדעת שבתחום התכנון והבניה דופקים את הערבים. מספיק
לעבור בישובים ערביים בישראל, לראות את התשתיות המוזנחות, את הבניה האקראית ואת
עירוב השימושים הבלתי אפשרי, כדי להבין
שמשהו דפוק פה.
חברים
הכל שטויות. מי שדופק את הערבים הם בראש ובראשונה ראשי הציבור שלהם. במקום לחזר על
פתחי משרד הפנים, בנסיון לקבל תקציבים ושאר סוכריות, במקום להיות תלויים בעסקנים
פוליטיים שבאים והולכים, במקום לתת תירוצים -
הם צריכים לעמוד על זכויותיהם. הם צריכים לדרוש סמכויות ואחריות. הם צריכים
לדרוש ועדות מקומיות ואוטונומיה תכנונית.
המגזר
הערבי אינו נהנה מאוטונומיה בתחום התכנון והבניה, אלא פועל בעיקר באמצעות ועדות
מקומיות מרחביות, שבראשן יו"ר ממונה מטעם משרד הפנים. מועצות מקומיות ערביות אינן
יכולות לפעול בתחום התכנון והבניה, באופן זהה למועצות יהודיות, קטנות מהן בגודלן
ובשטחן. העובדה הזו אינה בגדר סוד. זהו מצב בלתי אפשרי. זו אפלייה צועקת, אבל אין
פוצה פה ומצפצף.
מצופה
היה מראשי הרשויות הערבים שיפציצו את בג"צ בעתירות ובדרישות לקבל ועדות
מקומיות עצמאיות – אבל הם שותקים. הם שותקים כי נוח להם לבכות שדופקים אותם. הם
שותקים כי נוח להם לקבל תקציבים במקום
לדאוג לתקציבים בעצמם. הם שותקים משום שללא סמכות אין אחריות. נוח להם לא לגבות
אגרות בנייה, לא להתעסק עם היטלי השבחה, לא להתאים עצמם לתכנון המרקמי בישראל,
לרבות לדרישות הבנייה לגובה. נוח להם לא להפעיל הליכי אכיפה.
זו בדיוק
הסיבה שצריך לשחרר את הישובים הערביים מהועדות המקומיות המרחביות, ולכונן ועדות
מקומיות עצמאיות. יחד עם הסמכות, תבוא האחריות. נבחר ציבור במגזר הערבי צריך לדעת
שיחד עם בחירתו לתפקיד הרם והנישא של ראש מועצה, תבוא האחריות לדאוג לפיתוח הישוב.
הן לתכנון והן לאכיפה, וככל והוא לא יעמוד במטלותיו, תבוא הסנקצייה.
שלא יהיה
ספק – גם אחרי שיהיו לישובים הערביים ועדות מקומיות, ימשיכו לדפוק אותם בועדה
המחוזית, אבל זה לא בגלל שהם ערבים אלא בגלל שהם ועדה מקומית....
רון היקר, מכובדי הקוראים,
השבמחקאני פקיד משרד הפנים, ושותף לקבלת ההחלטות העוסקות בדיוק בסוגיה הזו. אני מגיב כיון שאני רוצה להיחשף לעמדות שונות, ולשם כך אנסה לעורר כאן דיון.
אני מסכים עם הניתוח של רון בכל הקשור לערים הערביות. לחלק מהן (4 בלבד) יש ועדות מקומיות משלהן. כל האחרות (7-8 נוספות) הן חלק מוועדות מרחביות. נדמה לי שהשיקולים לגבי עצמאותן של הערים הם די חד משמעיים, ומצביעים על הצדקת הפרדתן מוועדותיהן המרחביות. גם המועצה הארצית סבורה כך, והיא קיבלה כמה החלטות בנושא בשנים האחרונות. אנחנו מקדמים כיום תהליכים שיביאו לבסוף להפרדתן של אלה.
אני פחות מסכים עם האמור ברשימה בכל הקשור לעשרות הישובים הקטנים יותר, ואמנה 3 בעיות עיקריות המצדיקות, כביכול, את היותם חלק מוועדה מרחבית:
א. הם קטנים מדי ו/או עניים מדי מכדי לקיים וועדה מקומית עצמאית. להחזיק מהנדס וועדה, לקיים דיונים, לתחזק מערך של בודקי תכניות, ומעל לכל לשלוט בהיבטי הפיקוח והתביעה המקומיים.
ב. יש בעיות בכל הקשור לאכיפה במגזר. חלקן נובעות מהבדלי תרבות, חלק אחר מהעובדה שהם מיעוט שמתקיימת מתיחות בינו לבין הרוב בכל הקשור לשליטה על הקרקע, וחלקן נובעות ממצוקה כלכלית וקרקעית. מניסיוני, האכיפה של וועדות מרחביות שאינן תלויות בדרג פוליטי נבחר היא במרבית המקרים יעילה הרבה יותר מאשר בוועדות מקומיות ברשות מקומית אחת (אני שב ומסייג זאת: בכל הקשור לערים, היתרון של הקמת ועדה מקומית עצמאית גובר על החיסרון דלעיל).
ג. קיים מחסור אמיתי במגזר המיעוטים בכוח אדם מקצועי בנושאי תכנון ובנייה. אנחנו מתכוונים לשנות זאת, אבל בינתיים זו המציאות. אם כך, אנחנו מהססים להקים עוד המון וועדות מקומיות חדשות, כאשר אנחנו לא בטוחים שיהיה מי שיצליח לאייש את צוותיהן במקצועיות המתבקשת.
אז... תגובות?