פתאום הבנתי – כנס השולחן העגול של המכון הישראלי לדמוקרטיה.

ביום חמישי, 24 בפברואר, 2011, התכנס פורום השולחן העגול של המכון הישראלי לדמוקרטיה לדיון בחוק התכנון והבנייה החדש. ישבתי בספסלים האחרונים, הבטתי מהצד, והקשבתי לדוברים. למעט אחד או שניים, מרבית המשתתפים בדיון היו בעלי תפקידים לשעבר במוסדות התכנון, ונציגי ארגונים סביבתיים וחברתיים בהווה. בדיון היתה נציגות של מרכז השלטון המקומי, אך הורגש בעליל חסרונם של הגורמים הפעילים כיום לאישור וקידום הצ"ח, כמו גם של דוברים מובהקים המבקשים לקדם אינטרסים של פיתוח. כך - המסקנה המשותפת של מרבית הדוברים בכנס היתה כי למעט פרק הרישוי, החוק חדש הוא רע, ויש לפעול על מנת למנוע את אישורו במתכונת המוצעת.

חוק התכנון והבנייה, מטבעו, מגביל פיתוח, ואגב כך יוצר מערכת של איזונים בין פיתוח לשימור. מערכת איזונים זו הייתה אחד מהנושאים המרכזיים שנדונו סביב השולחן העגול. אחת מהביקורות כנגד החוק החדש, נסובה סביב העדרם של קביעות סביבתיות וחברתיות ערכיות, בחוק. תמהתי כיצד ביקורת זו מתורגמת לקריאה לשמור על החוק הבטל, שהרי גם הוא נעדר קביעות מסוג זה?

פתאום, במהלך הערב הארוך, נפל האסימון. פתאום הבנתי, שהחוק הבטל על כל תיקוניו, שגילו כבר למעלה מ 40 שנה, וששורשיו בפקודה מנדטורית, החוק שלשמירתו קוראים כעת הארגונים הסביבתיים, הוא אותו החוק שאיפשר להפר את השטחים הפתוחים, לזהם את מקורות המים, לחצוב מחצבות ולהטמין מטמנות, לעקור הרים ולבנות ערים, לסלול כבישים ולפתח נמלים. פתאום הבנתי, שאם כך, לא החוק הוא העניין אלא דרך יישומו. גלגלתי במוחי לא מעט שנים של עבודה עם החוק הבטל, ונזכרתי באבולציה שלו במהלך השנים. נזכרתי כיצד במהלכי חקיקה זעירים, באמצעות פרשנות משפטית, באמצעות פסיקה של בתי המשפט, באמצעות איוש תפקידי מפתח, הפך אותו דבר חקיקה את פניו, והבנתי כיצד החוק הבטל הפך להיות מוטה שימור, והכל ללא מהפכות וללא דרמות, תוך דילוג על בית המחוקקים. על רקע כל זה, הבנתי מדוע הארגונים הסביבתיים נאבקים כנגד הצ"ח, והבנתי את רצונם לשמור על החוק הבטל. מנגד, הבנתי מדוע האבולציה של החוק  מפריעה לממשלה, שבכל אגפיה (למעט אולי המשרד להגנת הסביבה) זורם DNA של פיתוח, ומדוע הממשלה אצה רצה לקדם את החוק החדש.  הבנתי שהממשלה מבקשת לעשות מעיין reset, לחוק הבטל, ולהתחיל הכל מחדש, על מנת לקדם אינטרסים של פיתוח. אבל, בעיקר הבנתי, שאם הבנתי נכון, אז השינוי מיותר. אם אכן הממשלה מבקשת לשנות את נקודת האיזון, בין אינטרסים של שימור לאינטרסים של פיתוח, לטובת אלה האחרונים, היא יכולה לעשות זאת על פי חוק הבטל. שינוי החוק הבטל לא יביא בהכרח לשינוי במגמת באבולציה התכנונית, בשיקול הדעת התכנוני. הקפדה על לוחות הזמנים של בחוק הבטל, איוש משרות, התייצבות הנציגים השונים לדיונים במוסדות התכנון לשם ייצוג עמדות המשרדים השונים, כל אלה אולי כן.

בכל מקרה הכנס היה מעניין,  חשוב ומתועד, ואתם מוזמנים ללחוץ על הקישור כאן, ולגלוש לאתר של המכון הישראלי לדמוקרטיה ולדיונים עצמם, שלא באמצעות המשקפיים הסוביקטיביים שלי.