כיכר תח'ריר

בכיכר תח'ריר ההמון ניצח. כוחו של השלטון לא עמד לו בפני ההמונים ששטפו את הרחובות. המודל של כיכר תח'ריר חי, בועט, נושם ומכה מידי פעם בעולם התכנון הישראלי. 

נזכרתי בזה אפרופו הבאזז התקשורתי האחרון על כשלונה של תמ"א 35. זו לא הפעם הראשונה שהעולם התכנוני חי ביקום מקביל למציאות, ובכל פעם הוא שב ומתעורר על מנת לגלות שהמציאות לעולם תנצח. כנראה שלא לומדים שם ללמוד לקח בבתי הספר לתכנון.

בשנות ה – 90, החלה להתפתח בישראל התופעה של שימושים חורגים בקרקעות חקלאיות במושבים. כפטריות אחרי הגשם, צצו כהרף עין, אלפי שימושים חורגים. מחסני ענק הוקמו בחלקות א' ובחלקות ב' של המושבים. בתוכם החלה להתקיים פעילות מסחרית ותעשיתית לא מוסדרת, וכמובן לא חוקית. עולם התכנון הגיב בתדהמה, וניסה, כמו בכיכר תח'ריר, לשלוח כמה שוטרים על מנת שיתמודדו עם העבריינים. כמו בתח'ריר, כך גם בחדיד או בכפר ויתקין, גילה השלטון, כי אכיפה אינה כלי מתאים להתמודד עם ההמון. כאשר אלפים יוצאים לרחובות, תוך נכונות להקריב קורבנות, קשה ובלתי אפשרי להתמודד איתם. כאשר עשרה או מאה עושים שימוש חורג, ניתן להתמודד בכך באמצעות אכיפה. אבל, כאשר מתחילה תופעה, וכמעט בו זמנית רבים וטובים מתחילים לפעול באופן דומה, אין שום סיכוי לאכיפה. התוצאה הייתה שהשלטון ויתר. אמרתי לכם – תח'ריר. פשוט שינו את הכללים. בתחילה דו"ח קדמון, כדי שיוכלו להסביר את השינוי "בהמלצות ועדה", ואחר כך, שינוי תוכניות מתאר מחוזיות (ראו תמ"מ 7/3, כדוגמא), ולבסוף החלטות מועצה של ממ"י (החלטה 755 וגלגוליה), המאפשרות את השימושים החורגים בקרקעות חקלאיות במושבים. התוצאה היא שכיום הפל"ח (פעילות לא חקלאית), הוא אחד השימושים המתוכננים והמוכרים במושבים. ההבדל הוא שהפל"ח יוצר הסדרה של השימושים. הוא אינו אוסר אותם. הוא מתעל אותם, גודר אותם ומארגן אותם. זה מה שתכנון צריך לעשות. לזהות ביקושים מבעוד מועד, ולתכנן אותם מראש, על מנת להמנע מתופעות של כיכר תח'ריר. הכשלון של מערכת התכנון בסיפור הזה, היה בכך שהיא לא הצליחה לזהות, את התנאים שהובילו לתופעה מבעוד מועד, ולתת לה פתרון תכנוני.

אם חשבתם, שתופעת תח'ריר רלבנטית רק לאיזורי הספר של ישראל, שם מעבר להרי החושך (כלומר מחוץ לתל אביב רבתי), הרי שיש לי חדשות בשבילכם. אותה תופעה בדיוק מתקיימת גם בתל אביב מכורתנו. בתל אביב, לא קוראים לה שימוש חורג בקרקע חקלאית. בתל אביב קוראים לה "פיצול דירות". השמות שונים התופעה זהה. גם כאן, לא השכיל עולם התכנון, לזהות מראש את הביקושים, ולתת להם פתרון תכנוני. גם כאן נשלחו השוטרים, על מנת לדכא את ההמון, וגם כאן התקפל השלטון, הרים ידיים ושינה את הכללים. בדרך, כמו בכל אירוע מסוג זה, "נפלו", כמה קורבנות ששילמו קנסות. היום תוקנו תקנות (תקנות סטייה ניכרת), ופיצול דירות מותר. אומנם לא כל פיצול דירות. "העולם הפרוע", של פיצול הדירות הוסדר, יש תנאי סף לפיצול (גודל מינימלי, קבלות הסכמות ועוד), אבל הביקושים, ממש כמו ביחס לשימושים החורגים במושבים, מתועלים ומוסדרים לתוך כללים. העולם התכנוני שוב לא נגד אלא בעד.

בין תופעות השימושים החורגים במושבים, ותופעת פיצול הדירות בתל אביב, לבין כשלונה של תמ"א 35 "לפתח את הפריפריה", עובר קו מחבר. גם בתמ"א 35 לא זוהו הביקושים, או שאם זוהו, זכו להתעלמות מכוונת. תמ"א 35 ניסתה לפעול כנגד הביקושים. באמצעות תמ"א 35 התיימרה המדינה לשנות את "תפרושת האוכלוסין". כלומר סוג של טרנספר מרצון. תמ"א 35 התיימרה לגרום לאנשים "לרצות" לקבוע את מקום מגוריהם, מחוץ לאיזורי הביקוש. כלומר תמ"א 35 ניסתה, באמצעות הגדלת היצעים במקום בו אין ביקושים, להגדיל את הביקושים לאותו איזור. לא היה לזה שם סיכוי שבעולם להצליח. התכנון אינו יכול לטפל בביקושים. התכנון צריך לנסות לזהות מראש תופעות כלכליות, חברתיות, פוליטיות, התהגותיות, ולחזות באמצעותם מראש את הביקושים. התכנון צריך לתת לביקושים פתרון מוסדר ומתועל, בודאי לא להתעלם מהם. אם תרצו ללכת עם הזרם. הנסיון מראה שתכנון נגד הזרם, אינו עומד בפני זרם ההמונים.

תח'ריר כבר אמרנו?