למרות
שעוד לא חנוכה, אני מבקש לחזור ולעסוק באור הנר. לא ממש באור של הנר, אלא בפסק הדין
בענין אור הנר, עליו נכתב כאן בעבר פוסט נפרד, שעסק בפירוש סמכויותיה של ועדה
מקומית בעניין תוכניות איחוד וחלוקה.
פסק הדין, דחה את עמדת המדינה לפיה, סמכות
הועדה המקומית בענין איחוד וחלוקה של מגרשים, חלה רק כשהבעלות במגרשים הינה של
יותר מבעלים אחד. פסק הדין קבע למעשה, את מה שהיה ברור ומתחייב משחר בריאתו של תיקון 43 כי ועדות מקומיות מוסמכות לאחר ולחלק מגרשים, לא משנה כמה בעלים יש להם, אחד או מאה.
למרות פסק הדין, המדינה לא ויתרה על עמדתה. על פסה"ד הוגש ערעור.
במסגרת הערעור שהגישה, "שכנעה" המדינה את
המשיב, קיבוץ אור הנר, להסכים לביטול פסק הדין, מבלי שניתנה הכרעה בבית המשפט
העליון. גם לתופעה זו, בה המדינה "משכנעת", צד להליך מולה, להגיע להסדר פשרה מיטיב, ובלבד שלא תנתן הכרעה עקרונית בסוגיה עקרונית, ייחדנו בעבר פוסט נפרד, ואתם מוזמנים לשוב ולעיין בו.
מכל מקום, התוצאה שהתקבלה, לאחר ביטולו "בהסכמה", של פס"ד אור הנר, היא שמבחינה פורמלית הסוגיה המשפטית נותרה פתוחה.
נכון להיום,
עומדת מצד אחד עמדתה הפרשנית של המדינה, ומנגד, דעות אחרות, לפיהן הסמכות לחלק
ולאחד מגרשים הינה סמכות תכנונית, שחלה כל אימת שיש הצדקה תכנונית לחלוקת המגרשים,
בהסכמה או שלא בהסכמה, יהא יהא אשר יהא מספר הבעלים המשותפים באותו מגרש.
הסיבה
שאנו שוב נדרשים לסוגיה זו היא שיש סיכוי ממשי שהסיפור בזיג זג הזה עומד להסתיים.
בתזכיר לתיקון 102 לחוק, אנו מגלים תפנית בעלילה. להבדיל אולי ממקרים אחרים בהם המדינה מעגנת בחוק את עמדותיה הפרשניות, אפילו לא התקבלו על ידי בית המשפט (סוג של "עוקף בג"ץ) הרי שבענין זה נראה כי המדינה דווקא מקבלת את העמדה הבסיסית, של פסה"ד אור הנר, ומציעה
לתקן, את נוסח הסעיף, על מנת "שיהיה ברור", לכל מי שזה לא היה לא ברור
(שזו בעיקר המדינה עצמה) כי ועדה מקומית מוסמכת לאחד ולחלק מגרשים במסגרת סמכויות
התכנון שלה.
נוסח
הסעיף המתקן המוצע הוא מעט מסורבל, לכן נצטט את הסעיף המסמיך בשלמותו. התיקון קובע כי בין היתר, ועדה מקמית תהיה מוסמכת לאשר תוכניות הכוללות:
"(1) איחוד וחלוקה של מגרשים, כמשמעותם בפרק ג' סימן ז', וכן איחוד וחלוקה של מגרשים שבבעלות אדם אחד שהיו רואים אותם כאיחוד וחלוקה כמשמעותם בסימן ז' אם המגרשים היו בבעלות של יותר מאדם אחד, והכל בלבד שאין בתכנית שינוי בשטח הכולל של כל יעוד קרקע, למעט האמור בפסקאות (2) ו-(3);"
הבנתם?
אם לא קראו שוב ! כדי לסייע לכם, סימנו בקו תחתון את השינוי בחוק, שכל מטרתו לאמץ למעשה את הפרשנות הראויה שניתנה לסעיף בפס"ד אור הנר.
נכון שיכול היה להיות פשוט יותר להותיר על כנו את
פסק הדין בענין אור הנר, ואז לא היינו נזקקים לנסוח מעיק כל כך, על מנת להסביר דבר
פשוט כל כך, שהוא בגדר מובן מאליו. אבל פס"ד אור הנר בוטל, ואם הדרך להגיע לפתרון הנכון עובר בדרך פתלתלה - שיהיה. העיקר התוצאה, ובמקרה הזה "הזיגזוג" מוביל לתוצאה נכונה.
מדד הביזור: הציון במדד הביזור הוא 10. ציון גבוה כזה לתיקון לכאורה זניח, מצריך הסבר, וההסבר יבוא. מגרש הוא היחידה התכנונית הבסיסית. מוסדות התכנון, אינם מתכננים חלקות או קרקעות. מוסדות התכנון מתכננים מגרשים. המגרש הוא מושא התכנון. זכויות הבניה, מוקנות למגרשים. קווי בנין נקבעים למגרשים. גובה הבנין נקבע למגרש. מקומות החניה נמדדים למגרשים. ההפקעות נעשות ממגרשים, וכך הלאה.
אשר על כן, הענקת זכות לתכנון לועדות המקומיות, שהיא למעשה הזכות לקבוע זכויות וחובות ביחס למגרשים קונקרטיים, מבלי להעניק זכות ליצור ולעצב את המגרשים עצמם, בהליך של אחוד וחלוקה, משמעה הענקת זכות חסרה, שאף עלולה להוביל לתכנון לקוי. הקניית סמכויות תכנון ללא סמכות איחוד וחלוקה בצידן, היא הקנייה חסרה, ומכאן חשיבותו של תיקון זה או הבהרה זו בחוק. מכאן גם הציון הגבוה במדד הביזור.
מדד ההאצה: ברור על פניו שהענקת הסמכות לאחר ולחלק מגרשים בבעלות אחת לועדות המקומיות תאיץ תהליכים, ולכן גם במדד ההאצה, צריך התיקון לקבל ציון גבוה. עם זאת, הנוסח המסורבל של הסעיף עלול מן הסתם לייצר אי הבנות וקשיים בדרך ליישמו, ולכן הציון כאן הוא 8.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה